'גירסא דינקותא'
"מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה" (בראשית י' יא')
מן הארץ: כיוון שראה אשור את בניו שומעין לנמרוד ומורדין במקום לבנות את המגדל, יצא מתוכם. (רש"י)
דברי רשי הללו אשר מקורם במדרש רבה (לז' ד'), יש בהם כדי לאלפנו בינה עד כמה צריך האדם להרחיק את בניו מכל זיק של השפעה שלילית, שכן אשור בנה עיר שלמה מן המסד ועד הטפחות, רק כדי להרחיק את בניו מנמרוד!
ואתה שא נא עיניך וראה, עד היכן מגיעה השפעת 'הגירסה דינקותא' של אנשי העיר נינוה לדורותיה. וכה הם דברי הכתובים ביונה. "ויהי דבר ה' אל יונה בן אמיתי לאמר, קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני, ויקום יונה לברוח תרשישה מלפני ה'… ויהי דבר ה' אל יונה שנית לאמר, קום לך אל נינוה… ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, ויאמינו אנשי נינוה באלוהים ויקראו צום וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם… וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר היה בכפיהם… וירא האלוהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלוהים על הרעה אשר דיבר לעשות להם ולא עשה".
והנה מעודי ועד הלום לא זכיתי להבין משמעותן של כתובים אלו, וככל שהוספתי להתבונן בהם כך גדלה
תמיהתי בכל הכתוב בהם.
שכן בדור שפל עסקינן עד כי 'עלתה רעתה מלפני', ונגזרה עליהם כליה, ל"ע.
ואם כן יפלא עד למאוד היאך בדרשה קטנה בת כמה תיבות של איש אשר מעולם לא הכירוהו, ואף לא הוכיח את דבריו בשום אות ומופת, אלא סתם ואמר 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת', מיד 'ויאמינו אנשי נינוה באלוהים', וקראו צום ולבשו שקים, גדולים וקטנים, וכן עשו גם לחיה ולבהמה, עד אשר העיד עליהם הכתוב 'כי שבו מדרכם הרעה'.
והלב משתומם, מהיכן שאבו אנשי נינוה את הכוח האדיר להתהפך ברגע אחד מעם אשר גדלה רעתו מלפני ה' מרוב החמס שהיה בכפיהם, לעם אשר העיד עליו יודע תעלומות 'כי שבו מדרכם הרעה'.
וביותר יפלא מה שפירשו חז"ל עה"כ "ויקום יונה לברוח תרשישה", ביקש יונה לברוח משליחות זו כדי שלא לעורר קיטרוג על ישראל בזה שאנשי נינוה הרעים והחטאים נשמעים לדבריו, מה שאין כן ישראל וכו'.
ויש לתמוה, מהיכן ידע יונה שדבריו יהיו נשמעין באוזני אנשי נינוה עד שברח בשל כך משליחותו של מקום!
אך לאור דברי המדרש הנז"ל, שוב לא יפלא עוד מנין שאברו אנשי נינוה את הכוח הגדול להשתנות מבירא עמיקתא לדרגת 'ויאמינו אנשי נינוה באלוהים', שכן את 'הניצוץ' של מדורה זו כבר השריש בתוכם אבי אביהם
אשור בחרדתו הגדולה לחינוכם, ולא היה צריך איפה אלה למי שיבוא ויצית את הניצוץ הזה. וגם יונה בנבואתו ידע שדבריו יתקבלו על ידי אנשי נינוה מפני שניצוץ אביהם אשור טמון בתוכם, ולפיכך ביקש 'לברוח תרשישה' כדי שלא לעורר קטרוג על ישראל וכפי' חז"ל. ורק אחרי קריאת ה' אליו שנית לאמור 'קום קרא אליה', ביצע את שליחותו. (ושוב מצאתי יתד נאמן לביאור זה בפי' החיזקוני בראשית שם, עי"ש)
[עיין באריכות עוד לימוד מפרשת הצלתו של לוט]
ובאמת מה לנו כי ננדוד עד לנינוה או לשופט סדום בכדי ללמוד יסוד זה, והלא מעשים בכל יום אשר עינינו תחזנה כיצד אנשים שהיו רחוקים מכל זיק של יהדות ומהם שהיו כופרים ואף מסיתים ומדיחים מדבר ה' רח"ל, וראה זה פלא לאחר דרשה אחת או תוך כמה ימים של סמינר… לב האבן של אנשים אלו נימוח, וכל השכלתם הייתה לבוז בעיניהם, וכל זה בזכות דרשה אחת טובה ששמעו מאדם אשר כל כך בזו לו ולתורתו. אלא שלאחר בדיקה קצרה 'בסולם היוחסים' שלהם אתה נוכח לדעת, שהיה בעבר מי שעמל וחרד לגורל חינוכם.
ושוב הלב משתומם היכן נעלמו כל אותם דמעות של אותו סבא ואותו סבתא, האלו הם פירותיהם.
ואולם בצירופן של שתי 'התמיהות' הללו, הנך מקבל את התשובה ההולמת ביותר, שכן הוא אשר למדנו
והשכלנו מפרשת הצלתם של לוט ואנשי נינוה!
(אורות הפרשה, בראשית)