דין אכסנאי [אורח]
אמרו חז"ל (מסכת שבת כג ע"א): "אכסנאי, חייב בנר חנוכה". והיינו, אדם המתגורר לבדו, שהזדמן לו בימי החנוכה לאכול וללון אצל בעל בית אחר, ומדקדק עמו בעל בית זה שישלם לו עבור כל הוצאותיו שמוציא עבורו, אכילה, שתיה ושאר צרכיו, כיון שהאורח חייב בהדלקה, שהרי אין לו משפחה בביתו שמדליקים עליו, תקנו לו חכמים שיתן לבעל הבית כמה פרוטות, כדי שֶׁיְּזַכֶּה לו מעט מהשמן שהוא מדליק בו את החנוכיה, או שיתן לו בעל הבית במתנה מעט מהשמן, ויוצא האורח ידי חובה בהדלקת בעל הבית.
ומכל מקום, אם רוצה האורח שלא להשתתף עם בעל הבית בשמן, אלא להדליק בעצמו בשמן שלו, [ויש לו פתח בפני עצמו,] רשאי לעשות כן ולהדליק בברכה.(סימן תרעז ס"א. קנא. ת"ה נז, ס)
אם בעל הבית לא מדקדק עם האורח על כל ההוצאות, אלא האורח משלם תשלום קבוע ליום או לשבוע או לחודש על כל צרכיו, הרי הוא יוצא ידי חובתו בהדלקת הנרות של בעל הבית ואינו צריך להשתתף עמו בתשלום השמן, כי זה כבר כלול בתשלום שמשלם עבור כל צרכיו.
משפחה המתארחת
סמוך על שלחן אביו – בן נשוי הגר אצל אביו וסמוך על שלחנו, אף שיש לבני הזוג חדר מיוחד ללון שם, אין הבן צריך להדליק, ואינו צריך להשתתף בפרוטות, ויוצא ידי חובה בהדלקת אביו בעל הבית.
ישנים בבית ההורים – זוג המתארחים בבית הוריהם וישנים שם, כיון שאינם משלמים עבור הוצאות האכילה והשתיה ושאר הדברים, אינם צריכים להשתתף בפרוטות, ויוצאים ידי חובה בהדלקת אביהם בעל הבית.
כתב הגאון רבי אברהם הלוי בשו"ת גנת ורדים בקונטרס "גן המלך", מה שאמרו אכסנאי צריך להשתתף בהוצאות השמן עם בעל הבית, זהו רק באכסנאי שמשלם לבעל הבית עבור כל הוצאות האכילה והשתיה ושאר דברים על כל דבר ודבר בפני עצמו, אבל אם האכסנאי סמוך לגמרי על שלחן בעל הבית, מפתו יאכל ומכוסו ישתה, אין צריך לזה כלל, כי בעל הבית שמהנה את אורחו לכל צרכיו, וכל מחסורו עליו, הלוא גם יזכה לו במקצת דמי הנרות והשמן של חנוכה. וגם אין בזה חשד כלל במה שאינו מדליק בפתח חדרו המיוחד לו, כיון שידוע לכל שהוא סמוך על שלחן בעל הבית ויוצא ידי חובה בהדלקתו.
ישנים בביתם – זוג המתארחים בבית הוריהם בסעודת ליל שבת, וחוזרים לישון בביתם, ידליקו את נרות החנוכה בביתם קודם השבת, כי חיוב מקום ההדלקה נקבע לפי מקום השינה, ולא לפי מקום האכילה.
שבת חתן – מה שמצוי שכשיש שבת חתן, מזמינים אורחים רבים ומארגנים לכל משפחה דירה לישון בה בשבת, ובסעודות השבת כולם מתאספים באולם אחד, על כל משפחה לשים לב ולהדליק את נרות החנוכה בדירה שישנים הם שם, ולא באולם שזהו מקום האכילה.
מוצאי שבת חוזרים לביתם – זוג המתארחים בבית הוריהם בשבת, ובמוצאי שבת מתכוננים לחזור לביתם, לא ידליקו את נרות החנוכה, אלא כשיחזרו לביתם ידליקו בביתם דוקא, ואפילו בשעת לילה מאוחרת.
אורח מברך
באופנים שהתבארו לעיל שאין האורח צריך להדליק, כי יוצא ידי חובה בהדלקת בעל הבית, אם בעל הבית מכבדו להדליק, רשאי לברך ולהדליק. אולם הנכון יותר שבעל הבית ידליק, כי "מצוה בו יותר מבשלוחו".
בעל הבית מברך
בן המארח את הוריו בימי החנוכה, אין צריך הבן שהוא בעל הבית לכבד את אביו להדליק את נרות החנוכה, כי כלל גדול בידינו: "מצוה בו יותר מבשלוחו". אולם, אם יש חשש שהאבא יפגע אם לא יכבדוהו להדליק, בודאי שיתן לאביו.
דירה משותפת
שני אנשים הגרים בדירה אחת, אם שניהם שותפים יחד בהוצאות האכילה והשתיה, ואוכלים זה מזה, ישתתפו יחד בקניית השמן, וידליק אחד מהם בברכה, ויצא השני ידי חובה. אבל אם אינם שותפים בהוצאות האכילה והשתיה, אלא כל אחד קונה לעצמו ואוכל, ידליק כל אחד נר חנוכה בפני עצמו בברכה.
בני הישיבות
תלמידי הישיבות
הבאים לביתם אחת לכמה שבועות, ובימי החנוכה נמצאים הם בישיבה, אינם צריכים להדליק נרות חנוכה בישיבה כלל, אלא יוצאים הם ידי חובה בהדלקת הנרות שמדליקים עליהם הוריהם בביתם. כתב המחזור ויטרי, בחורים הבאים ללמוד במקום אחר חוץ לביתם, אין צריכים להשתתף בפרוטה אם יודעים שאביהם ואמם מדליקים במקומם. וכן כתבו בספר הפרנס ובספר התרומה.
יש לצרף טעם נוסף לפוטרם מההדלקה, מאחר ובימים שהם בישיבה, הרי הם כאורחים הסמוכים על שלחן בעל הבית, וכיון שהם אוכלים ושותים וישנים על חשבון הישיבה, והישיבה מזכה להם מעט מהשמן, ממילא בהדלקה שמדליקים בישיבה, הם יוצאים ידי חובה. אולם בני אשכנז בכל מקרה מברכים כמנהגם.
נר איש וביתו
אין הבן רשאי לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקה שמדליק עליו אביו בבית, כדי שיברך וידליק הוא עצמו בישיבה, כיון שהמצוה היא "נר איש וביתו", דהיינו שיהיה נר חנוכה בכל בית של איש ובני ביתו, ולא שכל אחד ואחד יברך וידליק בפני עצמו, וכיון שכבר הדליק עליו אביו בביתו, יצא ידי חובה, ואין הדבר תלוי בכוונתו כלל.
וכתב מרן הבית יוסף, שאם יכוון שלא לצאת ידי חובה בהדלקה של אביו בביתו, ויברך וידליק בעצמו, הרי זה מברך ברכה לבטלה. וכן כתבו המהרש"ל ועוד אחרונים רבים. ואחר שמרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל דן בזה ופסק כן, סיים: "והצעתי כל דברינו הנ"ל לפני מי שגדול, מורנו הרב הגאון המפורסם רבי עזרא עטייה זצ"ל, והסכים לדברינו להלכה ולמעשה".
ספק מדליקים בבית
גם בחור המסופק אם הוריו מדליקים נרות חנוכה או לא, ידליק נרות חנוכה בחדרו שבישיבה בברכה. והטעם לזה, כי יש לומר כאן ספק ספיקא, שמא אינם מדליקים כלל, ואפילו אם תאמר שהם מדליקים, שמא יכול לכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בהדלקתם, [וכדעת התרומת הדשן ועוד].וכל שכן, אם גם כשהוריו מדליקים, אינם מדקדקים להדליק בזמן צאת הכוכבים, אלא מדליקים הם לאחר זמן רב, ואילו הוא מדליק מיד בזמן צאת הכוכבים, ונמצא שבשעה שהוא מדליק, עדיין לא הדליקו עליו בביתו.
הורים המדליקים נרות צבעוניות
בחור שהוריו מדליקים נרות צבעוניות קטנות, שפעמים רבות אינן דולקות אפילו חצי שעה [שזהו זמן המינימום לחיוב ההדלקה], ידליק הוא עצמו נרות חנוכה בחדרו שבישיבה בברכה, אך קודם לכן יברר אצל הוריו באיזו שעה הם מדליקים, והוא יקדים להדליק לפניהם.
ההורים לא בבית
בחור ישיבה שהוריו ומשפחתו אינם נמצאים בלילה זו בביתם, וממילא אינם מדליקים נרות חנוכה בביתם בלילה זה כלל, כגון שהלכו להתארח ולישון אצל מכריהם, ויוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית המארח, או שנמצאים הם בטיסה לחו"ל, ואין באפשרותם להדליק בלילה זו כלל, וכל כיוצא בזה, על הבן להדליק נרות חנוכה בישיבה בחדרו בברכה וכנ"ל.