בס"ד "שויתי השם לנגדי תמיד" (תהילים טז', ח')
פרשת השבוע "מטות", הרבה מאוד חידושים יש בפרשה, כבר בשם הפרשה יש רמז גדול, "מטות", מטות זה מלשון מטה, מקל, אלו הייסורין שמכים את האדם והוא מתייסר מהם, רק צריך לדעת איך לקבל אותם.
כי הכלב כאשר בעליו מכה בו עם המקל, מיד הוא קופץ על המקל ומחזיר לו, במקום לפנות לבעליו אלו שאוחזים במקל, וזה מגיע מטיפשות וחוסר התבוננות, לכן כשהאדם מקבל ייסורין ומכות, אסור לו להתנהג כמו כלב, להיפגע ולרצות לנקום במי שפגע בך, כי מי שפגע בך זה רק המקל, עליך לפנות אל הבעלים בורא עולם, להתבונן ולשאול מדוע השם עשה לי את זה?
כי בכל דבר שהקדוש ברוך הוא עושה יש בו כוונה, שום דבר לא נעשה סתם, וכאשר הקדוש ברוך הוא מכה את האדם ומייסרו זה כדי לקדם אותו, מי שנעצר או שסטה מהדרך, השם יתברך מכה אותו כדי שיחזור להתקדם בדרך הנכונה, בדרך האמת ולא ייעצר.
וזה הרמז שבדרך כלל פרשיות מטות ומסעי הם מחוברות, כדי ללמד אותך שהמכה היא בשביל שתיסע הלאה, בשביל שתתקדם ותמשיך בחייך, ולכן עלינו להתבונן ולמצוא תמיד את כוונת השם בכל הדברים שקורים איתנו, כי אין שום דבר במקרה, אומרים חז"ל, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה.
אדם שלא מחפש את הכוונה בייסורים, הוא לא יצליח להתקדם, ולעומת זאת אדם שנמצא בדביקות עם הקדוש ברוך הוא ורואה בכל דבר "שויתי השם לנגדי תמיד" וזוכה לראות את הכוונה שבכל דבר ודבר שקורה איתו, הוא מתקדם הלאה וגודל ומתעלה.
וכך זה גם בעשיית המצוות, "מצוות צריכות כוונה", מעשה בר' שניאור זלמן "בעל התניא" שהגויים אסרו אותו בכלא, ור' שניאור זלמן היה יושב ולומד כשהוא מניח תפילין בידו ובראשו, ופתאום נכנס אחד המפקדים הבכירים והחל לדבר אל הרב בגסות ובחוצפה והתנהג אליו בזלזול, משש הרב את התפילין שעל ראשו, ומצא שאינם נמצאים במקומם, מיד סידר אותם במקומם והביט במפקד, ומאז הכל השתנה, המפקד שינה גישה והחל לכבד את הרב, לירא ממנו ומילא את כל בקשותיו.
ולאחר שהשתחרר ר' שניאור זלמן מן הכלא שאלוהו תלמידיו, איך זה שגם הם מניחים תפילין ולהם זה לא קורה? מדוע מהם הגויים לא מתייראים?
אמר להם הרב, הכל תלוי בכוונה, כשאדם מניח תפילין, עליו לעשות זאת בכוונה, להתחבר עם השם יתברך, לדעת מה כתוב בפרשיות התפילין "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" (דברים ו', ד'), לייחד את שם השם בעולם, ולהניחם במקום הנכון על פי ההלכה, וכך זוכים למעלה של התפילין, כולם מניחים את התפילין על הראש, אך ר' שניאור זלמן מניח את התפילין בראש, בכוונה, ואז התפילין מאירות בו.
ואדם שהוא נמצא בדביקות עם הקדוש ברוך הוא זוכה לשמירה מיוחדת ויחס מיוחד, הקדוש ברוך הוא משגיח עליו כך ששום בריה לא יכולה להזיק לו.
ואיך זוכים לדביקות זו? לזכות להיות דבוק עם השם?
על ידי שהאדם שומר על פיו, לא לדבר דברים לא טובים ככל העולה על רוחו, דברים בטלים, ללא משמעות, ולקיים את כל מה שמבטיח ומוציא מפיו, על ידי זה הוא יצליח להתחבר עם השם יתברך!
כל מה שמעכב את האדם מלזכות לחיבור ולדביקות עם הקדוש ברוך הוא, זה שהוא לא שומר את מוצא פיו, והיום לצערינו לא מספיק נזהרים בזה האנשים, לא שמים לב למה שמדברים בפיהם, ומוציאים את שם ה' לשווא.
כתוב בתורה "לא תשא את שם ה' אלוקיך לשווא" (שמות כ', ז') אסור להגיד את שם השם סתם ללא סיבה,רק שהאדם מברך או אומר פסוק בתורה ,או מתפלל, רק אז מותר להזכיר את שם השם.
אך היום הדבר נהיה פרוץ, על כל דבר קטן כבר מכניסים את שם השם, יושבים חברים ומתווכחים קצת וכבר מכניסים את שם השם על ידי שבועה, אדם שמוציא שבועה מפיו חייב לקיימה!
וזה מתקשר עם פרשת השבוע "מטות", שתחילת הפרשה מדברת בעניין נדרים ושבועות, כמו שכתוב "איש כי ידור נדר או השבע שבועה, לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה" (במדבר ל', ג'), כשאדם מבטיח דבר מחכים לו בשמים שיקיים את מה שאמר.
ואומרים חז"ל שבעוון שבועות ונדרים בנים מתים, השם ישמור, כל מילה שהאדם מוציא מפיו היא חשובה מאוד, ויש לה השפעה גדולה, לכן כמה חשוב להיזהר לדבר בכבוד לכל אדם, לאבא ואמא, לאשתך, ולכל הסובבים אותך.
ואז כשאדם שומר על פיו הוא זוכה להגיע לדרגות הגבוהות ביותר, של חיבור ודבקות עם השם יתברך, ובכך הוא זוכה לקבל השגחה פרטית מהקדוש ברוך הוא בעצמו, יתברך שמו.
בזכות שמירת הפה זוכים ל- "שויתי ה' לנגדי תמיד", ויש לו שמירה בכל אשר יעשה ואי אפשר להתקרב אליו ולהזיק לו, הוא זוכה לברכה גדולה, וכל אשר יעשה יצליח.
שבת שלום ומבורך!