בפרשה אברהם אבינו מקיים את ציווי ה' יתברך והולך מארצו. בודאי שכל אחד שיקבל כזה ציווי יבדוק להיכן הוא צריך ללכת, מה המטרה בהליכה למקום זה, לעולם אדם לא ילך סתם כי כך אמרו לו. וחז"ל מביאים שזה הניסיון שהיה לאברהם אבינו- לעזוב הכל שזה כולל את משפחתו וארצו שנולד בה, אע"פ שאינו יודע לאן פניו מועדות. וזה הנאמר לך לך בלשון כפול, פעם אחת משום דרשת חכמים ז"ל שאברהם אבינו היה במקום אחד והקים את אהלו ושוב נצטווה להמשיך ולנדוד ממקום למקום, ובניסיון זה עמד אברהם אבינו ע"ה.
ויש קושיה גדולה, מדוע בפסוק נאמר ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען, הרי אם הם יצאו כדי ללכת לשם בודאי שהם הלכו לשם ולא למקום אחר?
לבאר זאת אפשר ע"פ המעשה הידוע עם רבי משה שרר זצ"ל. היה רב אחד ששמו היה רבי משה שרר שנפטר לפני עשר שנים, היה יושב ראש אגודת ישראל באמריקה. ומסופר, שלפני חמישים שנה משרד הבריאות של אמריקה גזר שאסור לשחוט עופות ובהמות, כל מי שהיה רוצה לאכול בשר היה צריך להביא מקנדה.
כמובן כל העסקנים היהודים החלו לנסות לערער על חוק זה, לקחו עורכי דינים גדולים כדי לנסות ולשכנע את שר הבריאות שיבטל חוק זה. כמה שניסו אף אחד לא הצליח, כולם כבר התייאשו. רבי משה שרר לא וויתר כלל, נלחם בחוק הזה. מה עשה? נסע לפלורידה ושם נפגש עם שופט גדול ומצא טענה והוכחה כדי לבטל את החוק. ומה היתה הטענה: חוק זה היה משום ששר הבריאות טען שיש עורק בצוואר של הבהמה והעוף שהוא מקשר בין המוח ובין הגוף, ולכן אפילו ששוחטים עדיים הם חיים ויש בזה צער בעל חיים.
רבי משה שרר הצליח להוכיח על ידי מדענים שאמנם עורק זה קיים אצל הבהמות והעופות הטמאים, אבל בבהמות והעופות הטהורים עורק זה לא נמצא במוח אלא באזור הוושט והקנה היכן ששוחטים את הבהמות והעופות. ומיד שטען כך ביטלו את הגזרה והחוק וכך יכלו לאכול עופות ובהמות באמריקה.
כל היהודים עשו סעודת הודיה, באותה סעודה נוכחו כל גדולי וחכמי אמריקה ביניהם רבי משה פיינשטיין זצ"ל שהחיה הפוסק של אמריקה. והנה תוך כדי הסעודה נודע למנחה שרבי משה שרר הוא זה שגרם לביטול החוק. מיד השתיק המנחה את כולם וסיפר להם שמי שגרם לביטול החוק לא אחר מאשר רבי משה שרר. כולם שאלו את רבי משה כיצד לא התייאשת ועמדת מול כולם? עמד רבי משה ואמר: כמו שכולם לא התייאשו כך גם אני לא התייאשתי.
כל הקהל הסתכל עליו בתדהמה והרי כולם התייאשו? מה הכוונה? אז פתח רבי משה שרר וסיפר: לפני מאה שנה שהייתי בגיל שלוש שנים קיבלתי דלקת ריאות קשה, אמי הלכה לרופא כדי לבדוק האם יש רפואה למחלה הזו. הרופא שראה אותי אמר לה שנשאר לי לחיות עוד עשרים וארבע שעות בלבד. אמי ז"ל לא התייאשה ודחקה בו מה לעשות? הרופא הוציא דף מרשם ואמר לה זה אנטיביוטיקה שאתה צריכה לקנות, אבל דעי לך היא תרופה יקרה מאד, ואנו באותו זמן היינו עניים מרודים, אין לנו ממה לשלם. אמרה לו אמי, בכל זאת תכתוב לי את המרשם. הרופא כתב את המרשם והיא מיהרה לבית המרקחת כדי לקנות את התרופה.
הרוקח עיין בתרופה ואמר לה זה סכום עצום קודם כל תביאי לי את כל הכסף ואחר כך אני יביא לך בקבוק. אמי אמרה לו: זה לבני ואני חייבת את התרופה. אמר לה הרוקח אם תביאי לי את הכסף אני יתן לך תרופה ואם לא אני לא נותן לך. פתאום צץ רעיון מקורי בראש של אמי, ומיד שאלה את הרוקח מי מנקה את בית המרקחת. ענה לה: יש כאן אדם שאחראי לזה. אמי אמרה לו: בוא ונעשה עסק, אני מנקה לך את המקום במשך שנתיים ימים בחינם ואתה תיתן לי את התרופה, הנה קח דף ותכתוב חוזה על כך. אמר לה הרוקח: אני לא בעל הבית על המקום כאן. אמרה אמי: ההיפך, בעל הבית ישמח שאתה חוסך לו כסף. לבסוף חתמו ביניהם על הדף עם ההסכם, נתן את התרופה לאמי והיא הלכה.
לאחר שיצאה משם בא לידה כושי ענק, היה זה שיכור שחטף ממנה את הבקבוק כי חשב שזה יין טוב, אבל כשראה שזה לא יין זרק אותו לכביש והוא נשבר לרסיסים. אמי ראתה כך והיתה בהלם, מה אני יעשה עכשיו? אך היא לא התייאשה ומיד שראתה שהמרשם עדיין אצלה שוב הלכה לבית המרקחת. בינתיים התחלפו המשמרות, הפעם הרוקח שהיה שם היה זה בעל הבית. היא סיפרה לו שהיא היתה כאן לפני כמה דקות ועשתה הסכם עם הרוקח שהיא תנקה את המקום במשך שנתיים עבור התרופה הזו הלבנה. הרוקח, שהיה כעת בעל הבית, הסתכל על התרופה ואמר לה מי בכלל הסכים לזה את לא תקבלי אפילו טיפה אחת מהתרופה, ותוך כדי הדברים הוא רואה שהחולצה שלה התלכלכה בצבע כתום. מיד שאל את אמי: איזו תרופה נתנו לך כאן? תראי לי את המרשם! וכשהוא ראה את המרשם התחיל להחוויר ואמר לה: יש לך מזל גדול, הרוקח שהיה כאן נתן לך בטעות רעל במקום תרופה, אני מוכן לוותר לך על כל העסקה שעשית עם הרוקח מקודם, אני נותן לך עוד שלושה בקבוקים בחינם העיקר שאת לא תספרי לאף אחד מה שקרה כאן.
אז פנה רבי משה שרר לציבור ואמר להם: אם אמא שלי היתה מתייאשת היום לא היה כאן את משה שרר, ולכן מזה שאבתי את הכח לא להתייאש כלל ומחמת זה הצלחתי לבטל את החוק הרע הזה.
לפי"ז מבינים, אברהם אבינו גדל אצל תרח ואע"פ כן לא למד ממעשיו הרעים, אברהם אבינו סלל לו דרך חדשה בעבודת ה', הוא לא התייאש כשראה שכולם לא עושים מה שעושה, להיפך הוא דבק במטרה שלו והצליח. זה היה בדיוק ההיפך מתרח שבסוף הפרשה הקודמת נאמר ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבואו עד חרן וישבו שם, הם יצאו כדי ללכת לכנען אבל בדרך הם התייאשו ונעצרו בחרן. לא כן אצל אברהם אבינו, דבוק היה במטרתו, לכך נאמר ויצא ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען, לומר שאברהם היה דבוק במטרה שלו, והצליח תמיד.
זהו יסוד לכל אחד מאיתנו להתמיד בדרך שלנו, רק בזכות ההתמדה האדם מצליח להגיע לידו. בפרט שכל אחד התחיל השבוע מסלול לזמן שלם של כמה חודשים של עלייה בלימוד התורה וקיום המצוות, אם כל אחד יתמיד במטרה שלו, ודאי יצליח ויתעלה בתורה הקדושה. שבת שלום!