הקב"ה לא מצווה לפגוע באף יהודי!
מקשה רבנו האור החיים הקדוש זיע"א מדוע כפל לכאורה הפסוק את עצמו שאחר שאמר "מארצך" אין צורך עוד לומר "וממולדתך" שהרי בצאתו מארצו יוצא גם ממולדתו, ולא תיתכן יציאה מארצו מבלי יציאה ממקום ממולדתו, ואם כן מדוע כפל לכאורה הקב"ה את אותו ציווי פעמים?
ומכוח קושיה זאת מפרש רבנו האור החיים הקדוש שאכן יש כאן שני ציווי נפרדים שציווה הקב"ה את אברהם אבינו ע"ה, האחד שיצא מארצו כפי שמובן מפשט הפסוק, והשני לעזוב את "מולדתו" ולא יקח איתו שום אדם בצאתו לדרך, אלא ילך הוא לבדו בלי ליווי של אף אדם מקרוביו.
ואם יש את נפשך לשאול הרי לפירוש זה יוצא שלכאורה אברהם אבינו ע"ה אינו קיים את ציווי ה' במילואו, שהרי המתבונן בפסוקים ימצא באופן ברור שאברהם אבינו לא הלך לבדו, אלא לקח איתו את לוט בן אחיו וכלשון הפסוק "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו …ויצאו ללכת ארצה כנען…" (יב',ו') ואם כן כיצד לכאורה עבר אברהם אבינו ע"ה על ציווי ה' אשר ציווה באופן ברור שילך הוא לבדו?!
על כך מתרץ רבנו האור החיים הקדוש שאכן רצה אברהם אבינו ע"ה לצאת לבדו מבלי שיבוא איתו שום אדם, ברם דא עקא כאשר ראה לוט שאברהם אבינו יוצא לדרכו מיד נדבק אליו לוט בן אחיו והתחיל ללכת אחריו וכלשון הפסוק "וילך אתו לוט" (יב',ד'),
ומשראה אברהם אבינו ע"ה שבן אחיו לוט בא אחריו, לא רצה לפגוע בוא ועל כן לקח אותו איתו ביחד במשך שנים רבות עד אשר ימצא דרך להיפרד ממנו מבלי להכלימו ולביישו, ועל כן כאשר קרה המקרה הידוע עם הרועים של לוט מיד מצא הזדמנות טובה אברהם אבינו ע"ה ונפרד ממנו בדרך טובה ורק אז קיים את ציווי ה' לאחר שנים רבות…
ולכאורה פירוש זה קשה להולמו מתחילתו ועד סופו שהרי איך יתכן לומר שאברהם אבינו ע"ה אשר התנסה בכל כך הרבה נסיונות קשים ובכולם עמד בכבוד רב, כביכול יעבור על ציווי ה' שאמר לו לעזוב את ארצו לבדו מבלי לקחת איתו איש, ויקח איתו את לוט בן אחיו בטענה שלא לפגוע בו? וכי דעותיו והרגשותיו של אדם קרוץ חומר יותר חשובות מהציווי של מלך מלכי המלכים הקב"ה ?!
והקושיה תגדל שבעתיים כאשר נתבונן בנזר הבריאה משה רבנו ע"ה שאף הוא המשיך בדרך של אבי אביו אברהם אבינו, כאשר ציווה אותו הקב"ה ללכת לגאול את עם ישראל במעמד הסנה הידוע, סירב משה רבנו שוב ושוב במשך שבעה ימים שלמים לציווי של הקב"ה!! ובכך לכאורה עבר בצורה ישירה על ציווי ה' שחזר ואמר לו פעמים רבות ללכת לגאול את עם ישראל, וכל כך מדוע? מכיוון שלא רצה לפגוע באחיו הגדול וכלשון רש"י הקדוש "וכל זה, שלא היה רוצה לטל גדלה על אהרן אחיו, שהיה גדול הימנו …" (שמות ד',י') עד אשר גילה לו הקב"ה שגם אהרן אחיו ישמח במינוי שלו, ועל כן הסכים לעשות את ציווי ה".
וגם פה לא תעזוב נפשי לשאול הכיצד עבר משה רבנו נזר הבריאה אשר הקב"ה העיד עליו "בכל ביתי נאמן הוא" כביכול על ציוויו של מלך מלכי המלכים בשביל לא לפגוע בכבודו של בשר ודם?
אלא ידעו אבותינו הקדושים ע"ה מהו רצון ה' האמיתי, ועל אף שהקב"ה ציווה אותם ציווי שלכאורה נראה שאמור לפגוע באדם אחר, ידעו באופן ברור שאין רצונו של הקב"ה לצוות לפגוע באף אדם, ולכן הבינו שהציווי שנצטוו הוא אינו כמו שהבינו,
ולדרך זו תמצא מרגוע לנפשך שאכן אברהם אבינו כששמע את הקב"ה שמצווה אותו שילך מארצו לבד, וראה שלוט בן אחיו מצטרף אליו בדרך, הבין באופן ברור שהקב"ה לא ציווה אותו על כך כעת אלא בעוד זמן מה כאשר הוא יראה שלוט לא יפגע, כפי שאכן עשה אברהם אבינו,
וכן משה רבנו ע"ה כאשר הקב"ה ציווה אותו לגאול את עם ישראל, הבין באופן ברור שאין הציווי של הקב"ה יכול לכלול בתוכו פגיעה של אהרן אחיו ועל כן חיכה לזמן הנכון ביותר.
וכמובן שאל יאמר אדם בליבו אף אני אעשה עבירה פלונית חס ושלום בשביל לא לפגוע באלמוני, או שלא אקיים מצווה פלונית כדי שאלמוני לא יפגע, מכיוון שלאחר שניתנה לעם ישראל התורה והמצוות אין לשום אדם רשות לשנותם, אך לכל הפחות מוטל עלינו להשתדל ככל יכולתנו לא לפגוע באף אדם בשאר הדברים כפי שהשתדלו כל כך אבותינו הקדושים!