בס"ד
"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ." (דברים כב',ח')
נמצאים אנו בעיצומם של ימי חודש "אלול" ימי הכנה קדושים ונוראים שבהם כל אחד מישראל באשר הוא מנסה לעשות ככל שביכולתו לחזור בתשובה ולהתקרב לאבינו שבשמיים,
והנה בפרט בימים קדושים אלו אשר כל בית ישראל מטכסים עצות בנפשם כיצד לשפר את מעשיהם המקולקלים ולשוב בתשובה שלמה, מצא לנו רבנו יוסף חיים זצוק"ל בעל "הבן איש חי" (אשר ביום שבת הבא עלינו לטובה, יב' אלול יום הילולתו) רמז נפלא ביותר כיצד יוכל האדם להתגבר על עצות היצר המנסה לפתות את האדם לחטוא, והדבר נרמז בפסוק "כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ."
ופירש במתק דבריו הקדושים את הפסוק כך: "כי תבנה בית חדש" הפסוק מדבר על האדם השב בתשובה ומשתדל להפוך לאיש חדש, והנה הדברים שמפריעים לו לחזור בתשובה הם ה"דמים" שהם ד' – מים, דהיינו ארבעה דברים שנקראים בשם מים אשר מפריעים לאדם להתקרב, ומרחיקים אותו מאבינו שבשמיים, ודברים אלו הם:
א' – הגאווה אשר ידועה לכל כמה הפליגו רבותינו הקדושים בחומרתה של מידה זאת עד שאמרו עליה (סוטה ה) "אמר הקב"ה אין אני והוא יכולין לדור בעולם" ומידה מגונה זאת נקראת גם "מי ראש" שהיא פורה ראש ולענה לכל החטאים.
ב' – המחלוקת אשר אף היא אוכלת כל חלקה טובה שיש, וכבר ידוע מפורסם לכל מה גרמה מידת המחלוקת לקורח ועדתו אשר בלעה אותם האדמה בעקבות מידה מגונה זאת, ואף מידה זאת נקראת "מי מריבה".
ג' – הכעס שאמרו על מידה זאת רבותינו הקדושים דברים חמורים ביותר ובניהם "כל הכועס כל מיני גיהנם שולטים בו…" (נדרים כב.) וכן אמרו "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה " (שבת קה:) ואף מידה רעה זאת נקראת "מי מצור" (ספר נחום ג',יד').
ד' – התאוות שיש לאדם להימשך לעשות דברים שאסורים לו, וכן מידה זאת נקראת "מים גנובים" כלשון הכתוב (משלי ט',יז') "מים גנובים ימתקו" .
ועל דברים אלא מזהירה התורה הקדושה, שכאשר האדם ירצה לבנות "בית חדש" דהיינו לחזור בתשובה, ראשית כל עליו לעשות לעצמו גדורות לדברים אלו ולהיזהר לא ליפול בהם, וכלשון הפסוק "ועשית מעקה לגגך".ובכך יזכה להתקרב לאבינו שבשמיים.
ואם אמור יאמר האומר כיצד אוכל להתרחק מדברים אלה הרי מדובר בנטיות טבעיות המוטבעות עמוק באדם וכמעט שאי אפשר להיתשחרר מהם, ואם כן כיצד התורה הקדושה מצווה את האדם דבר שנשמע כבלתי אפשרי?
על כן ממשיכה התורה הקדושה ומתן תשובתה בצידה "כי יפול הנופל ממנו" – לאחר שתחקור תמצא שכל תאווה ונטיה טבעית שיש לאדם, סותרת באופן ישיר תאווה או נטיה אחרת שמוטבעת באדם, כי האחת מתנגדת לחברתה, ולצורך הדוגמא ניקח את "חמדת הממון" אשר בעוונות הרבים כמעט ואין אדם בעולם שזכה להתנתק לגמרי מתאווה זאת,
והנה כאשר "יתקוף את האדם" יצר הגאווה וידרוש ממנו להתנשא מעל כל הסובבים אותו, ישים בראשו באותם רגעים מה יהיה ה"מחיר" של אותה גאווה, וכמה ממון ידרש ממנו לפזר בכדי להגיע למטרתו הנכספת להתגדל ולהתנשא מעל כולם שהרי יצטרך לפזר ממון רב בשביל שהסביבה תחשיב אותו לאדם מיוחד… וכן כמה כסף האדם עלול להפסיד כאשר הצד השני שהוא מנסה להתנשא מעליו ינסה לפגוע בהכנסתו בכדי להוריד אותו… ויתרה מכן כמה זמן ידרש ממנו להשקיע על גאווה זו, ובמקום זאת יכול באותו זמן להרוויח הרבה כסף,
וכן על זה הדרך כאשר יחשוב האדם כמה לחצים ודאגות תגרום לו מידת הכעס, אשר לימים תמיט עליו חולאים ומכאובים קשים ורעים, שידרשו ממנו בבוא העת לבזבז המון זמן וכסף רב בשביל לקבל טיפול רופאי אצל מגוון רופאים.
ואף מתאוות הזימה יוכל להינצל על ידי כך בקלות שהרי כידוע לא תיתכן מידה זאת מבלי "שישקיע" האדם את מיטב כספו על כך…
והרי לפנייך כיצד תאוות הממון הרעה הפכה ליעילה ביותר להציל את האדם ממידות רעות אחרות שפוקדות אותו מידי יום, וכן בכל תאווה ומידה רעה שתוקפת את האדם ישתדל האדם למצוא את התאווה ההפוכית אליה ובה ישתמש בכדי להינצל מאותה מידה רעה ותן לחכם ויחכם עוד…
ועל ידי עצה זאת האדם יכול להתגבר על התאוות הקשות ביותר שהרי כמו שאותו מידה רעה שמבקש לחטוא בה טבועה בו, גם המידה ההופכית לה טבועה באותה מידה באדם והיא שתעזור לו להינצל, וזהו מה שמייעצת לנו התורה הקדושה "כי יפול הנופל ממנו" , להפיל את התאוות על ידי התאוות עצמם!