פרשת כי תבוא

"וְאָמַרְתָּ אֵלָיו" – "שאינך כפוי טובה"

פרשת "כִּי תָבוֹא"

פרשתנו פותחת במצות הביכורים "וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ. וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.  וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (כו', א'-ג'). רש"י מביא את דברי הספרי במטרת הציווי "וְאָמַרְתָּ אֵלָיו" – "שאינך כפוי טובה".

מטרת מצות הביכורים ואמירת הדברים היא ללמד את האדם שלא יהיה כפוי טובה, אלא יהיה מכיר טובה ואומר תודה בראש ובראשונה לקב"ה, וכן לזולת ולבריות העושים עמו טובות, מידת הכרת הטוב הינה המידה הראשונה במעלה לעומת כפיות טובה שהינה המידה המגונה ביותר.

מקורות רבים מוצאים אנו המלמדים אותנו על מידת הכרת הטוב ועל חשיבות הדבר, הפרשה החשובה ביותר שיש בכל חמשת חומשי התורה הינה פרשת "יִתְרוֹ", פרשת מתן תורה, והנה דבר תמוה הוא שהפרשה החשובה ביותר נקראת דוקא על שמו של אותו גוי "יִתְרוֹ", ולא סתם גוי אלא כהן מדין, האם לא ראוי היה שפרשת מתן תורה תיקרא על שמו של יהודי צדיק וחשוב כגון משה או אהרון וכו'?? מה ראתה התורה לקרוא לפרשת מתן תורה דוקא בשם "יִתְרוֹ"??

תשובות רבות ניתן לתת לשאלה זו, אומרת הגמ' במסכת סנהדרין דף צד' עמוד א' על מה שאומר יִתְרוֹ בתורה שְׁמוֹת יח' י' "וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה אֲשֶׁר הִצִּיל אֶת הָעָם מִתַּחַת יַד מִצְרָיִם", "תני משום ר' פפייס, גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו בָּרוּךְ ה' עד שבא יתרו ואמר בָּרוּךְ ה' ", ניתן להסביר ולומר לפי דברי גמ' זו, מדוע פרשת מתן תורה נקראת דוקא על שם "יִתְרוֹ"? מכיוון שהוא הראשון שידע להכיר טובה ולומר תודה לקב"ה על הצלת בני ישראל ממצרים. וכאן יש מעלה כפולה, הראשונה שבהן היא הכרת הטוב, והשנייה והחשובה שכאן ישנה הודאה על דבר שנעשה לאחרים ולא לאדם עצמו, יִתְרוֹ אמר "בָּרוּךְ ה' "  על הניסים והטובות שעשה הקב"ה לעם ישראל ולא על דבר שנעשה לו. לעומתו ישראל לא ידעו להודות ולומר "בָּרוּךְ ה' ", ואף אם נשאל הרי ישראל כן אמרו שירת הים?! התשובה לכך היא שיתכן ואמרו שירה, אבל תודה ו"בָּרוּךְ ה' " לא אמרו, או הסבר אחר שעם ישראל אמרו שירה רק על נס קריעת ים סוף ואילו על שאר הניסים לא השכילו לומר תודה לקב"ה. והביטוי "בָּרוּךְ ה' " מטבע לשון זה טבעו יִתְרוֹ, וזה שאומרת הגמ' "גנאי הוא למשה וששים רבוא שלא אמרו בָּרוּךְ ה' עד שבא יתרו ואמר בָּרוּךְ ה' ", למדים אנו מכאן כמה חשיבות נעלה יש למידת הכרת הטוב וכמה גנאי הוא להיות כפוי טובה.

על כן מובן עתה ביותר מדוע עשרת הדיברות פותחות בציווי "אָנֹכִי ה' אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים…" מצד הכרת הטוב שהקב"ה הוציא את אבותינו ממצרים מבית עבדים, חייבים אנו להיות משועבדים לו, ואם ישאל האדם הרי הקב"ה הוציא את אבותינו ולא אותנו אז מדוע אנו צריכים להיות משועבדים לו?? על כך כבר אומר בעל ההגדה שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים, על כן מצד הכרת הטוב ולא להיות כפויי טובה, מחוייבים אנו להיות עושים רצון הקב"ה.

הגדיל ספר החינוך בחשיבות הכרת הטוב לקב"ה ולאדם וכתב במצוה כז' שהינה מצות כיבוד אב ואם וזה לשונו "משורשי מצוה זו (סיבת מצות כיבוד הורים), שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מדה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלוקים ואנשים, ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו, וכשיקבע זאת המידה בנפשו יעלה ממנו להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאוויר העולם וסיפק צרכיו כל ימיו והעמידו על מתכונתו ושלמות איבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת… ויערוך במחשבתו כמה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא"

למדים אנו מדברי ספר החינוך שכל מטרת מצות כיבד הורים הינה להביא ולחנך את האדם למידת הכרת הטוב לקב"ה ולאדם, והיות שלהורים לאב ואם כולם מודים ומסכימים שיש להכיר להם טובה, לכן מתחילים מהם במצוות כיבוד הורים, כדי לחנך ולהרגיל את האדם לרכישת ולקניית מידת הכרת הטוב ולא להיות כפוי טובה.

על יסוד דברים אלו נוכל עתה להסביר את השם של עמנו, הרי אנו נקראים גם בשם יהודים, מדוע אנו נקראים בשם זה?

אלה הסבר שם זה אומרת הגמ' במסכת ברכות הוא על שם שבט יהודה, ונשאלת השאלה הרי לא כולנו משבט יהודה אלא כולם מחולקים לכל שאר השבטים, אז מדוע נבחר דוקא שבט יהודה לציין את שם עם ישראל?

הווה לדעת כאשר נולד כל שבט ושבט, ניתן לילד שם, והתורה מנמקת מדוע נקרא שבט זה בשם זה (עיין בראשית פרקים כט', ל'), כאשר נולד יהודה אומרת התורה "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה" (בראשית כט', לה').

מה ראתה לאה להודות לה' דוקא עתה בילד הרביעי?! מדוע אומרת לאה "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' "??

מסבירים חז"ל במדרש רבה ורש"י מביא את דבריהם במקום, לפי שהאמהות נביאות היו, ויודעות שעתיד יעקב להעמיד 12 שבטים, וליעקב ארבע נשים, אם כך כל אם תלד שלושה שבטים, לכן שנולדו ראובן שמעון ולוי אמרה לאה זה מחלקי, עתה שנולד הבן הרביעי אמרה לעצמה זה יותר ממה שמגיע לי, לכן קראה לו יהודה כי הפעם היא אמרה תודה לה'.

העולה מדברים אלו שיהודה הוא מלשון הודאה להקב"ה. עתה מובן מדוע נקראים אנו יהודים על שם יהודה למרות שלא כולם משבט יהודה, כדי ללמדנו בכל רגע ובכל זמן שעלינו להודות להקב"ה על כל דבר ודבר, ויתרה מכך אפילו יותר מלאה, יש להודות לה' לא רק על הבונוס שמקבלים ממנו, אלא גם על הדברים הפשוטים והאלמנטאריים צריכים אנו להודות בפה מלא לקב"ה, לא להיות כפוי טובה אלא מכירי טובה ואומרים תודה, וחותם זה חתום בשמנו יהודים, כך שנדע להודות להקב"ה על כל דבר ודבר.

למדים אנו כמה מגונה היא מידת כפיות הטובה, ומאידך כמה מעולה וחשובה מידת הכרת הטוב ואמירת תודה, יעזרנו הקב"ה להיות ממכירי הטובה, בראש ובראשונה להקב"ה על מה אנו מקבלים מאיתו יתברך שמו, וכמו כן להודות לזולת ולחברה על הטוב שעושים עמנו.

בברכת שבת שלום ומבורך