מעלת התורה
אמרו חז"ל: "בשלושה כתרים נכתרו ישראל". הכתר הוא סמל לכבוד, ושלושה סוגים של אנשים נכבדים ישנם בעם ישראל. מתוך שלושת הכתרים – שניים עוברים בירושה, וכתר אחד נקנה על ידי השתדלותו של האדם, ודווקא כתר זה הוא החשוב מכל. שלושת הכתרים הם: "כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה זכה בו אהרן, שנאמר (במדבר כה, יג): 'וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם'. כתר מלכות זכה בו דוד, שנאמר (תהלים פט, לז): 'זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי'. כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל, שנאמר (דברים לג, ד): 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב', כל מי שירצה יבוא ויטול. שמא תאמר שאותם הכתרים גדולים מכתר תורה, הרי הוא אומר (משלי ח, טו-טז): 'בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק. בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ', הא למדת שכתר תורה גדול משניהם" (רמב"ם הל' ת"ת ג, א, עפ"י יומא עב, א).
מי חייב בלימוד תורה
כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורין, בין בחור בין זקן גדול שתשש כוחו. ואפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים, ואפילו בעל אשה ובנים שחייב לפרנסם, חייב לקבוע לו זמן ללמוד תורה ביום ובלילה. שנאמר (יהושע א ח) 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה' (רמב"ם פרק א' מהלכות ת"ת ה"ח, וטור וש"ע יו"ד סי' רמו ס"א).
אופן לימוד תורה
הרמב"ם וה'שולחן-ערוך' פסקו, שיש לחלק את שעות הלימוד היומיות לשלושה חלקים שווים, שליש למקרא, שליש למשנה היינו הלכה, ושליש ללימוד טעמי ההלכה וסברותיה. ואע"פ שמשך הזמן שנצרך ללימוד תנ"ך מועט מהזמן הנצרך ללימוד המשנה וההלכה, ותחום המשנה וההלכה קטן מתחום התלמוד והעיון, מכל מקום בתחילת הלימוד צריך אדם לחלק את זמנו לשלושת תחומי הלימוד בחלוקה שווה. אבל לאחר שידע את התנ"ך יוכל להקדיש לו פחות זמן, וכן לאחר שידע את ההלכה למעשה, יוכל להקדיש לה פחות זמן, ואז עיקר לימודו יופנה לתלמוד שהוא העיון בטעמי ההלכה והאגדה.
ולדעת הר"ן, אין כוונת חז"ל לומר לנו שצריך לחלק את הלימוד לשלושה חלקים שווים, אלא כבר מתחילת הלימוד יש להקדיש להלכה יותר זמן מאשר לתנ"ך, ולתלמוד שהוא טעמי ההלכה יותר זמן מאשר ללימוד פסקי ההלכה. ועיקר הדרכת חז"ל באה לומר שבכל יום צריכים לעסוק בכל שלושת התחומים, אלא שלכל תחום יש להקדיש זמן ראוי לפי גודלו וכמותו.
ולדעת רבנו תם, הלומד תלמוד בבלי יוצא ידי חובת לימוד שלושת התחומים, שהתלמוד הבבלי כולל הכל, שמובאים בו פסוקים מן התנ"ך, משניות והלכות, וכמובן טעמים וסברות.
כשנתעמק נמצא שאין מחלוקת גדולה בין הראשונים, שכן הכל מסכימים שבתחילת לימודו של הילד, ילמד יותר מקרא, לאחר מכן משנה והלכה, ולאחר מכן תלמוד (אבות ה, כא). לאחר שידע את יסודות המקרא, המשנה ההלכה והתלמוד, ישקיע את רוב שעותיו להעמקה בחלק התלמוד בענייני הלכה ואמונה. כאשר לרוב הראשונים צריך עדיין לקבוע זמנים קבועים לחזרה על תנ"ך והלכה, ואילו לרבנו תם די בלימוד התלמוד הבבלי שכולל הכל, ובלבד שבתוך לימודו ייזכר במסקנת ההלכה.
הרמב"ם (הל' ת"ת א, יא) וה'שולחן-ערוך' (יו"ד רמו, ד) והב"ח ו'שולחן-ערוך-הרב' (הל' ת"ת פ"ב ה"ב). סוברים שנכון להקדיש בכל יום זמן מיוחד הן לתנ"ך והן להלכה, יש נוהגים כרבנו תם (רמ"א וש"ך יו"ד רמו, ה).
לימוד תורה בשבת
מצווה להרבות בלימוד תורה בשבתות ובחגים, וכפי שאמרו חכמים (ירושלמי שבת טו, ג): "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". הוראה זו חשובה במיוחד לאנשים שעוסקים ביישובו של עולם. וכן אמרו חכמים: "אמרה תורה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, כשיכנסו ישראל לארץ, זה רץ לכרמו וזה רץ לשדהו, ואני מה תהא עלי? אמר לה: יש לי זוג שאני מזווג לך ושבת שמו, שהם בטלים ממלאכתם ויכולים לעסוק בך" (טור או"ח רצ).
הופכים להיות חכמים יותר.
בשבת לא מקבלים רק תוספת נשמה, אלא גם תוספת חוכמה. ביום השבת קיימת סיעתא דשמיא להבין טוב יותר את לימוד התורה. וכך ה"אבן עזרא", מגדולי פרשני התנ"ך, כותב בעניין קדושת השבת (על שמות כ', ז'): "השם קידש זה היום וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה יותר מכל הימים, על כן כתוב "ברך ה'"… ראינו כי שנת השמיטה דומה לשבת, כי גם היא שביעית בשנים, וצוה השם שיקראו התורה בתחלת השנה נגד האנשים והנשים והטף, ואמר הטעם "למען ישמעו ולמען ילמדו… ושמרו" (דברים ל"א, י"ב). והנה, השבת ניתנה להבין מעשי השם ולהגות בתורתו. וככה כתוב, "כי שמחתני ה' בפעלך" (תהילים צ"ב, ה')".
וכן כותב האבן עזרא ב"אגרת השבת": "בכל יום ימצאו שערי תבונה, ביומי [=בשבת] נפתחו מאה שערים".
מה שלומדים בשבת – זוכרים. בספר "שפת אמת" מובא שהתורה שלומדים בשבת אין בה שכחה, והנה לשונו: "שבת כלל ימי המעשה והוא יומא דנשמתא – יומא דזכירה, דלית ביה שכחה. דכל השכחה מצד הגוף. ובשבת נתגלה זה שורש התורה ומשה רבינו עליו השלום כמו שנאמר: "מזמור שיר ליום השבת" ראשי תיבות – למש"ה. והתורה שלומדין בשבת אין בה שכחה" (פרשת כי תשא, תרס"ב).
פי אלף
מה ההבדל בלימוד של יום חול לשבת? רבי יוסף חיים זצ"ל כותב בספרו "בן איש חי" בשם המקובלים כי "גדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול" (חלק ב', בהקדמה לפרשת שמות). כלומר, לימוד התורה של שבת שווה פי אלף מלימוד התורה של יום חול. הרב זמיר כהן מסביר בספרו "מפתחות לחיים" את הסיבה לכך: "השבת שייכת למימד רוחני גבוה והזמן זורם ביום זה באופן אחר. וזה עומק ביאור הפסוק: 'וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ'. קידושין הוא רוממות ופרישה מהכלל. יום השבת שהתקדש, נבדל מכל ימי המעשה, וכל רגע ממנו זורם במימד שונה לחלוטין המקביל לאלף רגעים ביום חול!".
דף יומי או לימוד הלכה
כתב מרן הגרע"י בשו"ת יחוה דעת חלק ו' סימן נב' יש להעדיף לימוד ההלכה על לימוד הדף היומי, שהיא בבחינת מעלין בקודש, כדי שיבין וישכיל לדעת דיני האסור והמותר להלכה ולמעשה, ולא יכשל ח"ו באיסור חילול שבת או באיסור ברכה לבטלה וכיו"ב, ושגגת תלמוד עולה זדון. וירא שמים יוצא ידי שניהם, שאם אפשר לו ילמד כל יום גם הדף היומי, וגם לימוד ההלכה, ומשכיל על דבר ימצא טוב. ומכל מקום, נכון וראוי ללמוד מפקידה לפקידה בספרי מוסר ואגדה שמביאים לידי יראת שמים.
לימוד קבלה
כתב בשו"ת יביע אומר חלק י "אף-על-פי שערך לימוד הקבלה נשגב מאד ליראי ה' ולחושבי שמו, ואין ערוך אליו, מכל מקום כל זה בתלמיד חכם אשר יראת ה' היא אוצרו, וכבר מילא כרסו בש"ס ובפוסקים, בעיון זך וטהור, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, ובקי בהלכות הנהוגות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. ולא טוב עושים אותם דרשנים הדורשים ברבים בסוד השי"ת, ויש שם אנשים שאינם הגונים להבין את הדברים על בוריין, שלא יתכן שאדם שלא למד כל הצורך בש"ס ובפוסקים, ואינו בקי בכל הדינים, שילך לגדולות ממנו. וגם מי שזכה ועוסק בתורת הנסתר, לאחר שנעשה בקי בכל הש"ס כולו, לא יסיח דעתו מלימוד הש"ס והפוסקים. ובודאי שמי שאינו נשוי, או שאינו למעלה מעשרים שנה, שאסור לו ללמוד תורת הנסתר כלל" .