"צדיקים מדברים מעט ועושים הרבה וההפך הרשעים "
פרשת "חַיֵּי שָׂרָה"
ידוע הדבר ומפורסם העניין, שבדרך כלל הכותרת של הפרשה שם הפרשה מלמדת על תוכן הפרשה, כמו כל כותרת בכל נושא, ואילו כאן בפרשתנו הכותרת היא "חַיֵּי שָׂרָה" אבל הפרשה מדברת דוקא על מותה של שרה, כפי שנאמר כבר בתחילת הפרשה "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע…" (כג',ב'). ונשאלת השאלה, מדוע הדבר כך ששם הפרשה לכאורה אינו מתאים לתוכן הפרשה??
התשובה לדבר היא המשנה במסכת אבות "הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין" (פרק ד' משנה טז'). אנו מאמינים, שישנם שני עולמות, "הָעוֹלָם הַזֶּה" ו"הָעוֹלָם הַבָּא", ויש חיים אחרי המוות בעולם הנשמות, והם החיים האמיתיים והנצחיים.
האדם בעולם הזה עמל ועובד קשה לקיום תורה ומצוות כדברי הפסוק "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה', ז'), ואחרי מאה ועשרים הוא מתחיל את חייו האמיתיים בעולם הנשמות ולכן שם הפרשה מעיד על תוכנה, שרק אחרי מות שרה בעולם הזה, מתחילים חייה האמיתיים, ולכן נקראת הפרשה "חַיֵּי שָׂרָה", כעין זה מצאנו בפרשה האחרונה בספר "בְּרֵאשִׁית" פרשת "וַיְחִי", שגם היא מדברת על מות יעקב, אבל שם הפרשה היא "וַיְחִי", להראות שחייו של יעקב מתחילים דוקא לאחר עזיבתו את העולם הזה, והתורה כתבה זו כך ללמדנו שכך הם הדברים לגבי כל אדם ואדם.
בפרשתנו "חַיֵּי שָׂרָה" מוצאים אנו רעיון חוזר על עצמו מס' פעמים, ובהגדרת חז"ל הרעיון הוא "צדיקים מדברים מעט ועושים הרבה, ואילו הרשעים מדברים הרבה ועושים מעט".
נביא מס' דוגמאות מתוך פרשתנו להמחשת ולהסבר הדבר: מסופר בתחילת הפרשה, שאברהם מחפש מקום קבורה לשרה, ואז הוא נפגש עם עפרון בן צוחר, כדי לרכוש ממנו את חלקת האדמה במערת המכפלה, במפגש, עפרון אומר לאברהם מה פתאום למכור לך חלקת אדמה, אתה אדם חשוב ביותר, תיקח מה שתרצה והכל בחינם, כדברי הפסוק "שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹקִים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ בְּמִבְחַר קְבָרֵינוּ קְבֹר אֶת מֵתֶךָ אִישׁ מִמֶּנּוּ אֶת קִבְרוֹ לֹא יִכְלֶה מִמְּךָ מִקְּבֹר מֵתֶךָ…" (כג', ו').
"הַשָּׂדֶה נָתַתִּי לָךְ וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְךָ נְתַתִּיהָ" (כג', יא'), הרבה דיבורים, אבל כשהדבר מגיע הלכה למעשה, ועפרון רואה שאברהם אכן רצוני לדבר, אומר עפרון לאברהם "אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר" (כג', טו') עפרון מבקש סכום עתק לצורך מכירת הקרקע לאברהם, וכל זאת אחרי גינוני הכבוד הרבים, והדברים הרמים שנאמרו לאברהם, רואים אנו כיצד רשעים מדברים ומצהירים הרבה, אבל העשייה מועטה ביותר.
דוגמא נוספת היא באמצע פרשתנו, מסופר שאברהם מבקש מאליעזר עבדו, ללכת ולהביא אישה לבנו ליצחק, אליעזר עושה מִצְוַת רבו ויוצא לדרך, ובפני אליעזר ניצבת בעיה קשה ביותר, כיצד עליו להכריע מי היא האישה הטובה ביותר לבן אדונו, ללא ספק דילמא קשה ואחריות מרובה. אליעזר מֵרִים עיניו לשמים לבורא עולם. ואומר בזו הלשון "וַיֹּאמַר ה' אֱלֹקֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם" (כד', יב') "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (כד', יד').
ביקש בקשה ברורה ומדויקת עם כל התנאים, לא עובר זמן רב, ורבקה יוצאת לשאוב וכל התנאים מתקיימים בה: משקה אותו, ושואבת גם לגמליו, כל הפרטים מתקיימים אחד לאחד בלא כל ספק או פקפוק.
לאדם המאמין העומד אחרי דבריו, ואמונתו בהקב"ה אמיתית לא היה כל ספק שזו האישה המתאימה ליצחק ושהקב"ה עשה עימו חסד גדול, ואילו אצל אליעזר אחרי שראה הכל בעיניו מה נאמר "הָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה' דַּרְכּו אִם לֹא" ריבונו של עולם, איזה עוד ספקות נותרו לך, הרי כל מה שבקשתה בִּדְבָרֶךָ קיבלת, ואפילו יותר מכך, רואים אנו כיצד האדם מדבר ומדבר, ונותן בדבריו כביכול בטחון מלא בהקב"ה, אבל כשזה מגיע הלכה למעשה, אז מתחילות הספקות, מתחילים הלבטים, ופעמים שהמרחק מהדיבורים ומהתיאוריה לעשייה, הוא כרחוק מזרח ממערב, כמו שמצאנו אצל אליעזר.
עוד מקרה שהוא מהווה דוגמא נוספת לדבר, מוצאים אנו לקראת סוף הפרשה, אצל לבן האח של רבקה אמנו, אחרי שאליעזר עבד אברהם מוצא את רבקה ומגיע לביתו של לבן, אליעזר מספר להם את כל מה שקרה לו, כיצד אברהם אדונו שלח אותו, כיצד הוא התפלל לקב"ה שיצליח את דרכו, ואף עשה סימן לדבר, "הָעַלְמָה הַיֹּצֵאת לִשְׁאֹב וְאָמַרְתִּי אֵלֶיהָ הַשְׁקִינִי נָא מְעַט מַיִם מִכַּדֵּךְ. וְאָמְרָה אֵלַי גַּם אַתָּה שְׁתֵה וְגַם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב הִוא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֹכִיחַ ה' לְבֶן אֲדֹנִי" (כד', מג'-מד') וב"ה הסימן נתקיים במלואו, ועתה אליעזר שואל אותם, האם אתם מסכימים לתת לי את רבקה שתהיה אישה ליצחק?? עונה לבן "מֵה' יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב" (כד', נ'), צדיקות מוחלטת. "הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ…" (כד', נא') ועכשיו שאליעזר מבקש את רבקה לקחת וללכת, אומרים אליו לבן וב"ב "וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ" (כד', נה') וכשאליעזר לוחץ קצת, עונים לו "וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (כד', נז').
שוב רואים אנו כיצד משפחת רבקה ובעיקר אחיה לבן, דברו גבוה. "מֵה' יָצָא הַדָּבָר", אתה יכול לקחת את רבקה, אבל כשהדברים עברו למישור המעשי, וראו שאכן אליעזר מִתְכַוֵון לדברים ברצינות אמרו פתאום, צריך קודם לשאול את הנערה, מה פתאום שאנו נחליט עבורה, ואם כן תשב איתנו הנערה עוד קצת ימים או עשור, אומרים דברי התחמקות מביצוע הדבר למרות שבתחילה הסכימו בנקל לביצוע הדבר.
למדים אנו מפרשתנו יסוד חשוב ורב מעלה להתנהגות האדם, "לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה" וכן "אֱמוֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה", העיקר שהאדם ידע לדבר כמה שפחות ולעשות ולעזור כמה שיותר. "צדיקים מדברים מעט ועושים הרבה". כך שהאדם נמדד לפי מעשיו ולא לפי דיבוריו והצהרותיו.
יעזרנו האל לדבר מעט ולעשות הרבה, בפרט ובמיוחד בקיום תורה ומצות.
בברכת שבת שלום ומבורך