בס"ד
"כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים" (לב,יב)
בפרשתנו מתוארת הפגישה הגורלית שהתרחשה בין יעקב אבינו ע"ה לעשו אחיו, והנה כאשר באו המלאכים לבשר את יעקב שעשו מתכונן לקראתו עם ארבע מאות לוחמים מיומנים להורגו, אנו רואים שיעקב אבינו היה שרוי בצער ופחד גדול וכלשון הפסוק "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ…" (לב',ח'), ואף צעק צעקה גדולה לקב"ה שיצילו מאחיו הרשע "הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (לב',יב')
ופסוקים אלו קשה להולמם מתחילה ועד סוף שהרי כבר העידה בנו התורה הקדושה את ההבטחות שהבטיח הקב"ה ליעקב קודם בואו לחרן "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ" (כח',טו') ואם כן כיצד יעלה על הדעת שאבינו יעקב הצדיק בכל זאת פחד, על אף שיש לו הבטחה מפורשת מבורא עולם?!
והקושיה תגדל שבעתים כאשר אנו רואים את כוחו העצום שהיה ליעקב אבינו כאשר נלחם בשרו של עשו, ולא הרפה ממנו עד אשר נכנע והתחנן שישחרר אותו, ואם את שרו של עשו הצליח לנצח על אחת כמה וכמה שאת עשו עצמו יוכל לנצח, ועל אחת כמה וכמה שבאותו זמן יעקב אבינו היה ביחד עם הבנים שלו, אשר בעוד מספר פסוקים התורה הקדושה מספרת כיצד שניים מהם החריבו עיר שלמה "וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר" (לד',כה') וכן ראינו את כוחו העצום של יהודה בפרשת "ויגש" אשר זיעזע את כל ארץ מצרים כפי שמפורש במדרשים שם, ואם כה היה כח השבטים לבד אין קץ ושיעור לכוחם יחד, ואם כן מדוע פחד יעקב אבינו מעשו?!
על שאלה זאת עונה רבנו יורם אבג'ל זיע"א בספרו "אמרי נועם" וכה הם תוכן דבריו הקדושים:
מלחמתו של יעקב בעשו אינה רק מלחמה היסטורית שהתרחשה לפני אלפי שנים ונגמרה, אלא זו היא סמל למלחמה ניצחית וכפי שכתב רבנו הרמב"ן זיע"א "נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו… ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עד בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק…"
ואף דברי השל"ה הקדוש מכוונים לאותו עניין שכתב "ודע שענין פרשה זו לא לבד על יעקב יצא, כי אם על יוצאי חלציו גם כן, כי מעשה אבות סימן לבנים… וכל מלחמות יעקב עם עשו רומז על העתיד… כי הפרשה הזו הכי היא לדורות עד שיבא משיח צדקנו…" (חלק תורה אור, אות ו)
ויעקב אבינו ע"ה צפה ברוח קודשו את כל הסבל והייסורים שיסבלו בניו במהלך כל הדורות, מבניו של עשו הרשעים מגודל שנאתם לעם ישראל, ובשל כך פחד שמא מגודל היסורים יכלו בניו ח"ו, ועל כן שם נפשו בכפיו והחל לזעוק ולהתפלל לפני שוכן מעונה שירחם על בניו – ובני בניו, ולא ינתן בשום פנים ואופן כח לגויים לכלות את עם ישראל!
ועתה הפסוק מתיישב כמין חומר "כי ירא אנכי אתו פן יבוא והכני אם על בנים" שפחדו של יעקב אבינו ע"ה היה בעיקר שמהלחמה שלו עם עשו, יגרם שבני בניו יוכו ויעלמו מהעולם ב"מ…
ואכן תפילתו של יעקב אבינו ע"ה והמעשים אשר עשה הם אלא אשר עושים פירות ופירי פירות, ועומדים לנו ומגנים עלינו בגלות הקשה והארוכה ועל אף שכל כך הרבה קמים יש על עם ישראל, יש קיום נצחי לעם ישראל חרף כל נסיונתם!