"יעקב הכין עצמו לדורון לתפילה ולמלחמה"
פרשת "וַיִּשְׁלַח"
בפרשתנו אנו קוראים על המפגש בין יעקב לעשו, לאחר שנים רבות של ניתוק, ולאחר שיעקב יודע בוודאות ברורה שעשו חושב עליו להורגו וכו'.
רבותינו אומרים ורש"י מביא זאת בפרושו לפרשה בפסוק ט' "התקין עצמו לשלושה דברים לדורון לתפילה ולמלחמה"
יש לשאול ולברר מניין למדים אנו שאכן הוא הכין עצמו לשלושה דברים אלו?? ניתן ללמוד את דברי רבותינו אלו, מהפסוק שנאמר בפרשה שיעקב מבקש ומקפיד שיגידו לעשו, וכך נאמר בפרק לב' פסוק ו "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה, וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ", לכאורה יש לשאול, הרי יודע יעקב שעשו כועס מאוד עליו על לקיחת הברכות, מדוע לכאורה הוא מתגרה בו ואומר ומספר את מה שיש לו, שור וחמור צאן עבד שפחה וכו'. מן הראוי שאפילו אם אכן יש לו את הדברים הללו, יש לו להצניע אותם ולא לפרסמם ולהתגרות לעשו?? אז מדוע יעקב שחכם היה לא נוהג כאן לכאורה בחכמה??
אלא בוודאי אם יעקב אומר זאת יש לו כוונה עמוקה בדבריו אלו, אך צריך להסביר את דבריו, מה שנאמר "וַיְהִי לִי שׁוֹר" אין הכוונה "שׁוֹר" כפשוטו, אלא כוונתו ליוסף, שעליו אומר הכתוב "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו, אַפְסֵי אָרֶץ" (דברים לג', יז'). הכתוב מתאר את יוסף ומגדיר אותו "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ", כך שהרעיון של השור הוא שיש לו קרניים, ובקרניים הללו הוא נוגח את הגויים, כפי שאומר הכתוב "בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח", וזה שכאן רומז יעקב אבינו לעשו שהוא מוכן למלחמה, וחוד החנית והכח המנצח במלחמה הוא בזכות יוסף.
ומה שנאמר "חֲמוֹר"-הכוונה יששכר שהוא נקרא בפי הכתוב "יִשָּׂשכָר, חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ, בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם" (בראשית חט', יד'). יששכר מסמל את לימוד התורה והיגיעה בעמלה של תורה, "ובני יששכר יודעי בינה לעיתים". וכמו שחמור סובל עליו את הסבלות הקשה, כך יששכר סובל עליו את עול לימוד התורה ומסמל את עולם התורה והמצוות.
וכבר אמר יצחק לבניו "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו" (תולדות / בראשית כז', כב'), ודרשו רבותינו כשקולו של יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות, אז מכיוון שיש לו את יששכר הלומד תורה ומקיים עולה של תורה זהו חיזוק למלחמה, ובכך יעקב מוכן יותר טוב וביותר עוצמה למלחמה.
ועוד כאן מגיעה ההשלמה לקול התורה, בקול התפילה, בתי כנסיות, וזה שנאמר "עֶבֶד וְשִׁפְחָה", כוונת יעקב באומרו "עֶבֶד וְשִׁפְחָה" למה שנאמר בתהילים על ידי דוד המלך "הִנֵּה כְעֵינֵי עֲבָדִים, אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם כְּעֵינֵי שִׁפְחָה, אֶל יַד גְּבִרְתָּהּ. כֵּן עֵינֵינוּ, אֶל ה' אֱלֹקֵינוּ עַד, שֶׁיְּחָנֵּנוּ".
כמו שעבד ושפחה מתפללים ומתחננים לאדוניהם שירחמו ויעזרו להם, כך גם אומר דוד אנחנו עינינו אל הקב"ה בתפילה ובתחנונים עד שיחוננו, לכן העבד והשפחה מרמזים על "קול התפילה" דבר הנשמע בבתי כנסיות, וזו היא ההשלמה שקולו של יעקב חזק מאוד, גם בבתי מדרשות וגם בבתי כנסיות, ובכך אין ידי עשו שולטות, וזה הדבר השני שרומז עליו יעקב שהוא התכונן לתפילה.
ניתן גם להסביר את ההכנה לתפילה באופן אחר, באומרו יעקב יששכר שזו תורה, ועבד ושפחה שזו תפילה, על פי הנאמר בספר מלכים א' פרק ח' פסוק כח' "לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה" אומרת על כך הגמ' במסכת ברכות דף ו' עמוד א', במקום הרינה שם נשמעת התפילה, וידוע שהרינה הכוונה הינה התורה "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת", שכל התורה הינה שירה ורינה, ובמקום שיש תורה (רינה) התפילה נשמעת יותר ומתקבלת יותר טוב, ושוב זה שרומז כאן יעקב לעשו, שהוא מתכונן גם לתפילה.
והדבר השלישי שאליו התכונן יעקב, הוא דורון, מתנה שרוצה להעניק לאחיו עשו, וזה מרומז בפסוק במילה "צֹאן" וזה שמתארת התורה בהמשך את הדורון ששולח יעקב לעשו ביד מס' אנשים, ומבקש לשים רווח בין עדר לעדר. אומנם בדורון היו מס' רב של סוגי בעלי חיים, אך הצאן תופס מקום עיקרי במתנה, כפי שאנו רואים בהמשך הפרשה כאשר עשו מבקש להתלוות ליעקב בדרכו, יעקב מסרב ומנמק את סירובו "וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי, וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל הַצֹּאן"(לג', יג'), רואים אנו שיעקב מדגיש בדבריו את הצאן מכל סוגי בעלי החיים האחרים, ללמדנו שהצאן מייצג את עיקר הדורון.
נמצאנו למדים שהפסוק שבו אומר יעקב לעשו "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה…" מלמדנו את שלושת הדברים שיעקב התכונן להם, דורון, תפילה ומלחמה.
אכן לאחר שהתכונן יעקב לשלושת דברים אלו, הקב"ה היה בעזרו ועבר בשלום רב ובהצלחה מרובה את המפגש עם עשו.
בברכת שבת שלום ומבורך.