וירא
'והיה מחניך קדוש'
"אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל" (בראשית יח, ט)
יודעים היו מלאכי השרת ששרה אמנו היתה, אלא
להודיע שצנועה היתה… אמר רבי יוסי כדי לשגר לה כוס של ברכה. (רש"י מדברי הגמ' בבא מציעא פז, א)
ומכאן דרשו רבותינו במדרש: בשכר זאת שהיתה שרה 'באוהל' ושמרה על צניעותה, זכתה להתבשר על לידתו של יצחק (עיין כלי יקר שם). ויש להתבונן נוראות, הרי צדקותה של שרה אמנו ע"ה היתה מופלגת עד שאמרו רבותינו ששרה מתה בלא חטא, דהיינו שבמשך כל ימי חיה עלי אדמות לא נמצא רבב במעשיה. זאת ועוד, שהתפללה בכל כוחה לזכות בפרי בטן עד שאמרה לאברהם קח נא את הגר שפחתי 'אולי איבנה ממנה', והעירו גדולי המוסר וכי איזה בנין ימצא לה בלידת בן לשפחתה! ופירשו ששרה אמנו חששה שמא אין היא מתפללת בשברון לב הראוי לקיבול תפילות, ועל כן ביקשה לראות את שפחתה יולדת בן לאברהם כדי לשבור את ליבה… ועם כל זה לא זכתה לפרי בטן אלא בעבור מידת צניעותה, והדברים מדהימים ומדברים בעד עצמם.
וכזאת מצינו אצל רחל אמנו ע"ה אשר זכתה שיצא ממנה שאול המלך בזכות מידת הצניעות, כמבואר בגמ' (מגילה יג, ב): 'אמר רב חמא מאי דכתיב לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו, ז), בשכר צניעות שהיה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול. ובשכר צניעות שהיה בשאול, זכה ויצאה ממנו אסתר', עי"ש. וגם הלום מצינו אצל תמר שזכתה שיצאו ממנה מלכים בזכות מידת הצניעות, כמבואר בגמ' (שם י, ב): שלא הכיר בה יהודה חמיה, משום שהיתה מכסה פניה אפילו בביתה עם בעלה כמו שהיתה עושה שרה. ואכן כשם ששרה היתה אם כל ישראל ויצאו ממנה כמה מלכים ונביאים וחכמים וחסידים לאין חקר ומספר, כך גם תמר יצאו ממנה כל מלכי בית דוד וממנה יצא משיח ישראל, עכת"ד הגמ' שם. וכן מצינו ברות המואביה, שעל ידי הצניעות שראה בה בועז, אמר בודאי זו היא ראויה למלכות (ספר מעלות המידות).
ושוב מצאנו הבטחה זו מפורשת בזוהר הק' (פר' נשוא), וזה תרגומו: לפיכך אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, שצריכה האשה לכסות עצמה בזווית ביתה. ואם תעשה כן, מה כתוב: 'בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך' – מה זית בין בחורף בין בקיץ אינו משליך העלים שלו ותמיד נמצא בו חשיבות על שאר אילנות, כך בניה יעלו בחשיבות על שאר בני העולם. ולא עוד אלא שבעלה מתברך בכל הברכות שלמעלה וברכות שלמטה, בעושר בבנים ובני בנים. וזה שאמר 'הנה כי כן יבורך גבר ירא ה'… יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים כל ימי חייך וראה בנים לבניך שלום על ישראל', ע"כ תרגומו. והן הם דברי המדרש (תנחומא במדבר, ג): כל אשה שהיא מצנעת עצמה, אפילו בת ישראל ראויה היא שתינשא לכהן גדול ותעמיד כהנים גדולים, שנאמר (תהלים מה, יד) 'כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה', עי"ש.
ואכן גמרא ערוכה היא (יומא מז, א): תנו רבנן, שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולם שמשו בכהונה גדולה. נכנסו חכמים אצלה ואמרו לה, אמרי לנו מה מעשים טובים יש בידך. אמרה להם שבועה מעולם לא ראו קורות ביתי את שערות ראשי. אמרו לה חכמים, כל קמח שנטחן יוצא קמח, אבל קמחך יצא סולת נקי. וקראו עליה את הפסוק 'כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה' (תהלים מה, יד).
אך כגודל השכר כך גודל העונש והתביעה ממי שפורצת את גדרי הצניעות. ודי אם נזכיר בזה את דבריו הנוראים של רבינו יונה (אגרת התשובה נח), שעתידה אשה לתת את הדין על כל הסתכלות אסורה שיכשלו בה אחרים, נמצא שעונשם של אלפים ורבבות העוברים ושבים אשר נכשלו בעבורה – יחול גם על ראשה!
וכה הם דבריו הנוראים של הרב פלא יועץ (ערך עריות): 'באיסורין של פריצות הנשים נוטלות חלק בראש, והן תוסרנה ביסורין ועונשים קשים ומרים בגיהנום וצעקה ואין מושיע לה, היות שהן גורמות לכל הנזק שמגרות יצר הרע באנשים על ידי שהולכות בין האנשים ומדברות עמהם דברים יתרים. ואפילו אם נלחם האיש עם יצרו וניצול מעבירה והרהור עבירה, האשה הזאת תישא את עוונה. ואם גרמה ליכשל בה בהרהורי עבירה אוי לה ואוי לנפשה, ה' יצילנו', עכ"ל.
וגם באנשים אשר מאפשרים לנשותיהם לפרוץ את גדרי הצניעות, לא חסך הזוהר הק' (פר' נשוא) את שבט לשונו, וזה תוכן דבריו (לפי פירוש הסולם): אמר רבי חזקיה, קללה ועונש תבוא על אותו אדם העוזב את אשתו שתראה משערות ראשה לחוץ, וזה אחד מענייני הצניעות שבבית. ואשה המוציאה משערות ראשה לחוץ להתייפות בו, גורמת עניות לבית וגורמת שבניה לא יהיו חשובים בדור, וגורמת דבר אחר (דהיינו צרעת ונגעים) שישרה בבית…, עי"ש.
וכמים צוננים על נפש עייפה הם בזה דברי החפץ חיים (גדר עולם פרק ג): 'מכל זה ממילא נבין גדולת העוון של אשה שמרגלת עצמה בזה החטא – לילך בשוק לעיני הבריות בשערותיה המגולות, כי היא מחלטת עצמה לעבירה זו, ואמרו חז"ל (מדרש שוחר טוב, תהלים מזמור א) כל המחליט עצמו לעבירה, אין לו מחילה עולמים'!
וידוע עד כמה עמד מרן 'מאור ישראל' זצוק"ל כצוק איתן על משמר הצניעות, הן בדרשותיו והן באגרותיו במענה לשאלות רבות שהופנו אליו בעניינים אלו מכל קצווי תבל, ובכולם לא חסך את שבט לשונו תוך ציטוט ממקורות רבים אודות חומר פריצת גדרי הצניעות שהם אביזרייהו דעריות ממש. גם המעיין במגוון חיבוריו, ימצא פסקים רבים העוסקים בעניינים אלו, כגון איסור תערובת נשים וגברים במחולות ואולמי שמחות וכו' ועל כולנה הוראתו המפורסמת לאסור בתכלית חבישת פאה נוכרית לנשים, בניגוד לדעתם של פוסקים רבים ומפורסמים בני זמנינו. ודומה שבעניינים אלו נטה יותר לדון ב'כוחה דאיסורא' בניגוד לפסיקתו הכללית אשר אופיינה בדרך כלל ב'כוחא דהיתרא'.
בשנת תשמ"ג בשלהי כהונתו בתפקיד הראשון לציון והרה"ר לישראל הוזמן לועידת 'בני עקיבא', שם נשא את המשא המרכזי. את עיקר דבריו הקדיש לחומר האיסור של תערובת בנים ובנות, ואחרי שהרחיב בנושא זה תוך כדי ציטוט ממקורות רבים, פנה בקריאה נרגשת לראשי הארגון שלא לקיים שיעורים ופעילויות בתערובת. ואכן דבריו עשו רושם רב וידוע על סניפים רבים ברחבי הארץ שנענו לקריאתו והפסיקו ממנהגם הפסול. והוא שאמרו בגמ' (ברכות ו, ב) 'כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין, שנאמר סוף דבר הכל נשמע את האלוהים ירא'.
ומעשה נורא שמעתי מפי מחותני הראשון לציון הגר"י יוסף שליט"א, וזה תוכן הדברים: לפני כעשרים שנה ביקר בבית מרן זצ"ל גביר גדול ומפורסם מדרום אמריקה, ולאחר שקיבלו מרן בחביבות והמטיר עליו שפע של ברכות, שטח בפניו את מצוקתו של אחד מבתי החינוך לבנות בירושלים הזקוק בדחיפות למבנה הולם אשר עלותו מסתכמת בסכום עתק של כחמישה מיליון דולר. לתדהמת הנוכחים הסכים הגביר על אתר לשאת בכל עלות הבניה, אך תנאי אחד היה בפיו – שמרן יואיל בטובו לסדר חופה לבתו האמורה להתקיים בברזיל. ואמנם בקשה זו היתה קשה מאוד על מרן אשר כידוע המעיט באותה תקופה את נסיעותיו למרחקים עקב מצב בריאותו, אך לנוכח המטרה הנכספת לבניית המבנה הסכים מרן להיענות לבקשתו (לא לפני שהעניק לו את סטירת החיבה המפורסמת לקיים מה שנאמר 'סטירת זקנים בניין'). והנה אחרי נסיעה ארוכה קשה ומתישה בליווי בנו הגר"י יוסף שליט"א ומנוחה קצרה, שמו פעמיהם לעבר המטרה אשר לשמה הגיעו עד הלום. אך כשנכנס מרן לאולם השמחות המפואר, נתקף בזעזוע קשה לנוכח פריצות המלבושים ששררה במקום, ופנה מיד לחזור על עקבותיו תוך שהוא מפטיר לכל הסובבים שאינו מוכן לערוך חופה במקום זה. כל ההפצרות של פמלייתו לא הועילו, ומרן בשלו. גם תחנוני אבי הכלה והצעתו כי יסדירו שביל המוקף מחיצות לאורך האולם עד למקום החופה באופן שמרן לא יכשל ח"ו במראות אסורים, לא הועילו. לבסוף נטל אחד מראשי הקהל יוזמה מקורית ורכש מקניון סמוך מגוון רחב של פרטי לבוש מכל הבא ליד לכיסוי המחשופים האסורים, ורק אחר כך הסכים מרן לערוך את החופה כדת משה וישראל… והדברים מדהימים ומדברים בעד עצמם, שכן מי יוכל לתאר אפילו בדמיונו כמה תעצומות נפש נדרשים לאדם כדי לעמוד בנחישות במצבים מעין אלו, תוך כדי ויתור על הון עתק המיועד לבניית מוסד חינוכי למאות בנות אשר בודאי ירבה צניעות וקדושה בישראל לאין שיעור ואין ערוך. אך כאשר מדובר במרן זצ"ל אשר ההלכה הצרופה היתה נר לרגליו ולא זז ממנה כמלוא נימה, מסתבר שנפרצים גם גבולות הדמיון!