"יאריך ימנו בטוב ושנותינו בנעימים"
השבת אי"ה נקרא שתי פרשיות אחרונות שבספר שמות, העוסקות בציווי משה לבני ישראל להקמת המשכן כליו ובגדי הכהנים ואכן מספרת הפרשה על ביצוע הדברים הלכה למעשה, וכן על מסירת דין וחשבון מפורט ממשה רבנו על התרומות שהתקבלו, ובמקביל על ההוצאות לצורך ביצוע המשכן וכליו ובגדי הכוהנים. מבחינת "והייתם נקיים מה' ומישראל".
נאמר בפרשתנו בפרק לט' פסוק לב' "ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד, ויעשו בני ישראל ככל אשר ציוה ה' את משה כן עשו". ומיד בפסוק הבא נאמר "ויביאו את המשכן אל משה וכו'", על מילים אלו שבפסוק אומר מדרש תנחומא "שלא היו יכולין להקימו, ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזוקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על ידי אדם?? אמר לו עסוק בידך, ואתה מראה להעמידו, והוא נזקף מאליו, וזה שנאמר "הוקם המשכן" הוקם מאליו".
למדים אנו מדברי מדרש זה, שאכן על פי ההגיון והשכל האנושי לא הייתה אפשרות שילוד אישה, יהיה אשר יהיה, ואפילו משה רבנו בחיר האנושות, אין ביכולתו להקים את המשכן, הן מבחינת משקלו וכובדו, הן מבחינת המורכבות שבו וכו', לכן אומר לו הקב"ה עשה עצמך כאילו שאתה מקימו, אך דע לך שהמשכן יוקם מאליו.
יסוד חשוב למדים אנו מדברים אלו, שתמיד האדם חייב ומחוייב לעשות השתדלות מעשית שלו, ואפילו בדברים הידועים מראש שלא ניתן לעשותם על ידי אדם, חייב הוא להראות השתדלות ואז הקב"ה מסייע ועוזר ומסיים את המלאכה. וכדברי רבותינו "הבא להיטהר מסייעין אותו" כדי לקבל סיוע ועזרה מהבורא, חייב לאדם להיות מבחינת "הבא", שהיוזמה וההשתדלות תהיה ותתחיל מהאדם ואז הקב"ה מסייעו. וזה בדיוק מה שמלמדת אותנו הפרשה ודברי המדרש.
האמת היא שהדברים הינם עמוקים ושורשיים יותר, שהרי גם במלאכות השגרתיות היום יומיות, שנראה על פניו חיצונית, שהאדם עושה אותם בעצמו, גם כאן הכל נעשה בעזרתו יתברך של הקב"ה, כדברי רבותינו "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". על אחת כמה וכמה במלאכות וכדברים שכל בר דעת מבין שאין בידי האדם לעשותם לבדו.
לאור דברינו אלו נוכל עתה להסביר באופן נפלא ביותר, שאלה מתחילת פרשת "ויקהל", ידוע הדבר ומפורסם העניין, כאשר משה רבנו מקהיל את עם ישראל לצוות אותו על התרומות ועל המשכן מתחיל הוא בציווי השבת כפי שנאמר בפרשת "ויקהל" " ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון לה', כל העושה בו מלאכה יומת" (לה',ב'), ושואלים כולם מה עניין השבת קשורה למלאכת המשכן?? בפרט ובמיוחד שמשה כבר ציווה את בני ישראל על השבת במקומות קודמים יותר??
על כן עונים חז"ל מביא רש"י את דבריהם "הקדים להם אזהרת שבת לציווי מלאכת המשכן, לומר שאינו דוחה את השבת" פירוש הדברים הוא, למרות שהמשכן חשוב ביותר ומלאכת המשכן קדושה וחשובה לאין ערוך, בכל זאת בשבת אסור לבנות את המשכן, אלא מלאכת המשכן יכולה להיעשות רק בששת ימים וביום השביעי שבת, ואין מלאכת המשכן דוחה שבת.
אך ניתן להסביר את הדברים באופן מעמיק יותר, מדוע הקדים משה את איסור מלאכת השבת לעניין מלאכת המשכן. יש לשאול ולברר מדוע משה אומר לעם ישראל "ששת ימים" תעשה מלאכה, וביום השביעי יהיה לכם קודש וכו", מה עניין עשיית המלאכה בששת הימים הרי הציווי והבקשה היא שלא יעשו מלאכה ביום השביעי, לכאורה מה אכפת למשה מה יעשו בששת הימים?? מדוע לומר להם ששת ימים תעשה מלאכה?? היה צריך לצוות ביום השביעי לא תעשה מלאכה??
אם נדייק בדברי הכתוב נמצא שמשה אומר "ששת ימים תֵעשה מלאכה, לא נאמר ששת ימים יעשה מלאכה, ללמדנו המילה תעשה היא בבניין הפעיל שהמלאכה נעשת מאליה, לומר שאם אדם שומר את השבת אם אדם מקפיד באי עשיית מלאכה בשבת, הקב"ה עוזר לאדם ומלאכתו בששת הימים נעשת מאליה, האדם משתדל בעשיית המלאכה בששת הימים הקב"ה עוזרו לאדם, ולכן נאמר "תעשה" בלשון הפעיל שתעשה על ידי מישהו אחר ולא יעשה.
דברים אלו עולים כבריח התיכון הקושרים שני דברים אלו יחד ומסבירים מדוע הקדים משה את איסור המלאכה בשבת למלאכת המשכן. כמו שבשבת למדים אנו שכל השומר את השבת ולא עושה בו מלאכה, מלאכתו בששת הימים נעשית מאליה. האדם משתדל והקב"ה עוזרו למלאכה ,וזה שנאמר "תעשה", כך גם במשכן ראינו ולמדנו, שלא ניתן היה לבנותו ולהקימו על ידי אדם, אבל אמר הקב"ה למשה, עשה אתה את ההשתדלות בהקמה ואני מסייע לך להקימו וזה שנאמר בכתוב "ויביאו את המשכן אל משה" בדברי מדרש תנחומא.
לאור זאת מבינים אנו מדוע באמרנו שיר של יום, אנו תמיד מזכירים את יום השבת ביחס ליום בשבוע כגון, בשני בשבת, חמישי בשבת וכו', מכיוון שהשבת היא מקור הברכה, ומשפיעה שפע טובה וברכה על מעשינו שבימי השבוע אנו גוררים איתנו את קדושת ומעלת השבת לכל ימי השבוע וזאת מסעייתנו במעשי ידינו.
עתה נוכל להסביר את הבקשה שאנו מבקשים מהקב"ה, "תאריך ימינו בטוב ושנותינו בנעימים", הרי אם הקב"ה מאריך את שנותינו בודאי שיש לנו גם תוספת ימים, מכיוון שהשנה מורכבת מימים, אז מדוע לכפול בקשתנו?? פרוש הבקשה היא, שאנו מבקשים שהקב"ה יאריך ויוסיף לנו עוד הרבה שנים של חיים טובים ומאושרים, והסבר "להאריך ימנו בטוב" הוא שהיום יהיה ארוך יותר מיום רגיל, אך ידוע שבכל יום יש רק עשרים וארבע שעות??
אלא כוונת הדברים היא שאנו נספיק לעשות הרבה מאוד דברים ביום אחד, בזה שהקב"ה יהיה בעזרנו לעשות מלאכתנו וכך נספיק לעשות הרבה מלאכות והרבה פעולות בזמן קצר, וזה נחשב כמו שהיום נהיה ארוך יותר, כך שתפילתנו לקב"ה היא, שיאריך ימנו בטוב שנוכל להספיק לעשות הרבה מאוד דברים ומלאכות ביום אחד בכך שהוא יהיה בעזרנו, וכן יוסיף לנו עוד הרבה שנים טובות לחיות חיי אושר שלווה ובריאות. וכל זאת בזכות השבת שהיא מקור הברכה.
בברכת שבת שלום ומבורך.