השבוע בס"ד נבאר הלכות סוכות והמסתעף
ידוע הכלל שזריזין מקדימין למצות ולכן המדקדקין במצוות מתחילים בעשיית הסוכה מיד במוצאי יום הכפורים כדי לצאת ממצוה אל מצוה ומחיל אל חיל (רמ"א סוף סימן תרכד ומהר"י וייל סימן קצא)
נאמר בתורה בסוכות תשבו שבעת ימים וגר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל והם ענני כבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש וכתב הטור (סימן תרכה) : הטעם שנצטוינו לעשות סוכה בחודש תשרי ולא בחודש ניסן שהוא זמן יציאתנו ממצרים לפי שחודש ניסן הוא בתחלת הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכה לצל ולא היתה ניכרת עשייתנו שהיא לפי מצות הבורא יתברך ולכן ציונו השי"ת לעשות הסוכות בחדש השביעי שהוא תחילת החורף שהוא זמן הצינה והגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו ואילו אנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה ובזה יראה לכל שאנו עושים כץ בשביל מצות המלך שציוה עלינו לעשותה.
ולכן מצות סוכה עיקרה שיהיה אוכל ושותה, ישן ומטייל, ודר בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום בין בלילה כדרך שדר בביתו בשאר ימות השנה (ש"ע סימן תרלט סעיף א). ומצוה זו חשובה ויקרה מאוד, וכבר כתבו הפוסקים שבכל רגע שהאדם יושב בסוכה הוא מקיים מצוה (כף החיים סימן תרלט ס"ק ב בשם המהרי"ל ועיין בכף החיים ס"ק מג בשם שמחת הרגל לחיד"א שיראי שמים כמעט ואין נכנסים לבתיהם כל עיקר).
א. הואיל וקיימא לן שמצות צריכות כונה (מסכת ברכות יג: וש"ע סימן ס סעיף ד) ישנן שתי כוונות שצריך לכוין במצות ישיבה בסוכה :
א. לצאת ידי חובת מצות ישיבה בסוכה באכילה, בשינה, וביתר הדברים, ואין צורך לכוין זאת בכל רגע ורגע שנמצא בסוכה אלא בכל כניסה חדשה לסוכה יכוין לצאת ידי חובת המצווה ויועיל לו עד שיצא מהסוכה, ובמידה ולא כיון לא יצא ידי חובה, אלא שאם מעשיו מוכיחים שעושה לשם מצוה, אף על פי שלא כיון בפירוש לצאת ידי חובת המצוה, יצא ידי חובה בדיעבד (משנה ברורה ס"ק י על פי החיי אדם כלל סח אות ט ועיין טורי אבן על מסכת ראש השנה כח:).
אך במצות שלא ניכר מתוך המעשה שעושה לשם מצוה לא יצא ועל פי זה כתב בשו"ת מנחת שלמה (חלק א סימן א) שאם אכל בסוכה ולא כיון לשם מצוה כאילו אכל חוץ לסוכה, מכל מקום בהליכות מועד (עמ' שנד) כתב שאם הסוכה ממוקמת בגג או בחניית הבנין ואוכל או יושב שם, בזה מעשיו מוכיחים שעושה לשם מצוה, שהרי לשם מה יורד לשם אם לא לקיים את המצוה.
אולם אם סוכתו נמצאת במרפסת וגם במשך ימות השנה רגיל לצאת למרפסת כדי לאכול ולשתות כגון בבוקר או בערב ששותה קפה ואוכל עוגיות, לא שייך לומר שמעשיו מוכיחים שעושה לשם מצוה, מכל מקום באופן שבירך קודם לישב בסוכה מועיל מצד הברכה שרוצה לקיים מצוה (עיין ריטב"א על מסכת פסחים ז: נודע ביהודה יורה דעה סימן צג וסימן קט והארכנו בזה בס"ד בשו"ת ואד יעלה או"ח חלק א סימן א ובילקוט יוסף עמ' תריז כתב שבכל גוונא לא נחשב אוכל חוץ לסוכה).
ב. לכוין את טעם המצוה שהסוכה היא זכר ליציאת מצרים וזכר לענני הכבוד שהקיף אותנו הקב"ה במדבר (ב"ח סימן תרכה סעיף א ועיין עוד משנה ברורה ס"ק א חזו"ע עמ' צז ואור לציון עמ' קלה).
ב. כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע, ומכניס לסוכתו כלים נאים ומצעות הנאות ומוציא מסוכתו כלי האכילה לאחר האכילה ואסור לעשות תשמיש מבוזה בסוכה, כגון החלפת טיטול לילד, הטלת מי רגלים בכלי בסוכה כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו (למעט חולה או זקן הנצרכים להטיל מי רגלים וקשה להם לצאת מהסוכה שרשאים להטיל שם לתוך עביט של מי רגלים ויתנו קודם רביעית מים בכלי ויכסוהו כראוי חזו"ע עמ' קלא).
כמו כן אין להכניס סירים לסוכה בשעת האכילה, ואפילו אם רגילים בכל השנה להביא את הסירים לשולחן, בסוכות אין להביאם כיון שדרך רוב העולם שלא להביא סירים לשולחן (משנה ברורה סימן תרלט ס"ק ה וחזו"ע עמ' קכז) ולחלק מהפוסקים הסוכה נפסלת מדרבנן (רבינו מנוח פרק ו הלכה יד הובא בשער הציון ס"ק יג), אך לרוב הפוסקים הסוכה לא נפסלת (חזו"ע עמ' קכט).
ג. צריך להזהר שלא לעשות את הסוכה קפנדריא, כגון שרוצה להיכנס לביתו דרך הסוכה כדי לקצר הילוכו, שקדושת הסוכה גדולה כדין בית הכנסת (סימן קנא סעיף ד) כך אין לעשות את הסוכה קפנדריא (ספר מאה שערים לרי"ץ גיאת דף עב בשם רב האי גאון וחזו"ע עמ' קכט).
וכן יש להזהר לא להכניס גוי לסוכה כל שבעת ימי החג, לפי שהסוכה צלא דמהמנותא והגוים אין להם מהמנותא, ואז בורחת הקדושה ושבעת האושפיזין מקללים קללות נמרצות (ש"ך על התורה פרשת אמור ובית דוד סימן תמד כף החיים ס"ק ו).
מכל מקום כשצריך להכניס גוי לסוכה כגון שיש מטפל סיעודי המטפל בזקן מבני המשפחה מותר להכניסו, ויש פתרון שיפרוס ניילון טו יפסול את המקום שיישב בו הגוי ובזה אינו מבזה את הסוכה (ברוך שאמר עמ' קלט) אך מי שקשה לו לעשות כן רשאי להכניסו בכל ענין לסוכה (כי בא מועד עמ' צג בשם תשובת כת"י של הגרע"י ועיין חזו"ע עמ' קכט).
דין שינת עראי חוץ לסוכה
ד. יש לו לאדם לישון רק בסוכה ואף שינת עראי חוץ לסוכה אסורה בשונה מאכילה הואיל ואין קבע לשינה (סימן תרלט סעיף ב).
והנה נחלקו הפוסקים מה דין אדם שנרדם חוץ לסוכה האם חייב להקיצו או לא :
לדעת הבן איש חי (האזינו סעיף ח) : צריך להעירו.
לדעת הבכורי יעקב (ס"ק לד-לז) : לא צריך להעירו הואיל ופעמים אדם נרדם עראי חוץ לביתו ובסוכה יש דין של תשובו כעין תדורו.
ולדעת הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה עמ' קסו) : אין צריך להעירו כי נידון כאדם שאינו בר חיובא וכשוטה הפטור מן המצות. ועיין עוד (שו”ת שאילת יעב”ץ חלק ב סימן צז ובשולחן ערוך אורח חיים סימן נה סעיף ו ובט”ז ס”ק ד ובספר חוקי חיים אורח חיים סימן ב ס”ק ב ושו"ת משנה הלכות חלק יב סימן שס).
דין אכילה בסוכה
א. נהגו שלא לברך ברכת לישב בסוכה אלא רק בשעת אכילה (ש"ע סימן תרלט סעיף ח ועיין תוספות במסכת ברכות יא: ד"ה שכבר).
בשאר ימי החג חוץ מלילה הראשון אינו חייב לאכול בסוכה ורק אם רצה לאכול פת יותר מכביצה שהוא כחמשים וארבע גרם ומעלה צריך לאכול בסוכה בין ביום בין בלילה ואסור לאכול סעודת קבע חוץ לסוכה ושיעור סעודת קבע הוא יותר מכביצה פת וכביצה היינו שיעור שמונה עשר דרהם שהם חמשים וארבע גרם אך לא יצמצם לחמישים וארבע גרם אלא או שיאכל פחות מחמשים גרם או שיאכל כששים גרם כדי שיוכל לברך לישב בסוכה לכל הדעות אך אם אינו רוצה לאכול פת אין לו חיוב לאכול בסוכה שהרי יכול לאכול פירות וירקות ומיני תבשיל שאין חייבים לאוכלם בסוכה וכץ יכול לאכול אורז או בשר ודגים וגבינה וביצים ושאר מיני לפתן שאינם מחמשת מיני דגן ואפילו יאכל מהם הרבה ויקבע סעודתו עליהם פטור מן הסוכה וכן הדין באוכל פת פחות מכביצה שמותר לו אף לכתחלה לאכול חוץ לסוכה.
ויש לציין כשאוכל פת יותר מכביצה כבר נתבאר לעיל שיש נוהגים לברך לישב בסוכה אחר ברכת המוציא ואין בזה משום הפסק בין ברכת המוציא לאכילה אחר שהוא לצורך הברכה וכמו שנוהגים לברך לישב בסוכה בקידוש אחר ברכת הגפן ואין חוששין להפסק ומכל מקום יותר טוב לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא לפני שישב על יד השלחן ואין בזה הפסק בין הנטילה להמוציא ובכל מקום יעשו כמנהגם וביום טוב ובשבת חול המועד נוהגים לברך לישב בסוכה בקידוש קודם שיטעם מן הכוס.
ב. האוכל סעודתו בסוכה ולא היה דעתו לאכול שיעור כביצה פת ולכן לא בירך לישב בסוכה ושוב נמלך ורוצה לאכול יותר מכביצה יש לו לברך אז לישב בסוכה אף על פי שמכאן והלאה לא יאכל מלבד מה שאכל יותר מכביצה אלא הכל מצטרף ליותר מכביצה (חזו"ע עמ' קלג).
ג. האוכל עוגות פת הבאה בכסנין יותר משיעור כביצה חייב לאכול בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה ואף שיש כאן ספק ספיקא שמא קביעות סעודה הוא ביותר משיעור כביצה (חזו"ע עמ' קלד בשם הגינת ורדים כלל ד סימן ו ועיין חיים שאל חלק א סימן עא) ושמא מברכים לישב בסוכה על עוגה והרי במצוה של תורה מהני לסמוך על ספק ספיקא לברך מכל מקום כבר כתב החיד"א שלא ראה מעולם שנהגו לברך לישב בסוכה על עוגה ואם אוכל מהעוגה באופן שקובע סעודתו עליה שאוכל כשיעור שלש ביצים ומעלה שמשקלם חמשים וארבע דרהם כל דרהם כשלשה גרם והוא שיעור מאה שישים ושתים גרם שאז חייב לאכול בסוכה ומברך לישב בסוכה וטוב להחמיר היכא דאפשר לאכול מאתים ושש עשרה גרם שיש כאן ספק ספיקא שמא שיעור קביעות סעודה הוא בשלש ביצים דהיינו מאה שישיםו שתים גרם ואף אם תאמר דשיעור קביעות סעודה הוא בארבעה ביצים שמא מברכים לישב בסוכה על יותר מכביצה עוגה ובזה לא מצינו מנהג שלא לברך ואמנם אם אינו אוכל כשיעור הנ"ל אינו מברך לישב בסוכה ואפילו אם אכל העוגות אחר הקידוש של היום כדי שיחשב לו קידוש במקום סעודה לא יברך לישב בסוכה אלא אם כן קובע סעודתו כנזכר.
כמו כן מי שאוכל סעודת קבע מתבשיל של חמשת מיני דגן כגון איטריות שיעור מאה שישים ושתים גרם חייב בסוכה שנחשב כאכילת קבע ויברך לישב בסוכה אולם לעניץ ברכת הנהנין מברך על תבשיל כזה ברכת בורא מיני מזונות ולאחריו על המחיה ואינו חייב בנטילת ידים ואינו מברך המוציא וברכת המזון שהרי אין לתבשיל זה צורת פת ואם אינו קובע סעודה עליו כל שאוכל יותר מכביצה חייב בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה ובפחות מכן פטור מן הסוכה (חזו"ע עמ' קלו).
ד. האוכל מיני פירות אפילו אכל מהם שיעור אכילת קבע מן הדין פטור מן הסוכה וכן האוכל אורז או בשר או דגים או גבינה וביצים מן הדין פטור מן הסוכה וכן השותה מים או תה או קפה או חלב או מיץ פירות אפילו יותר מרביעית פטור מן הסוכה ובכל אופן שפטור מן הסוכה אם רצה להחמיר על עצמו ולאכול או לשתות בסוכה הרי זה משובח ותבוא עליו ברכה ובלבד שלא יברך לישב בסוכה כשפטור מן הסוכה שהיא ספק ברכה לבטלה ומכל מקום מי שנוהג על פי הדין ואינו מחמיר לאכול אכילת עראי דוקא בסוכה רשאי ולא נחשב כמי שאינו מדקדק במצוות (מסכת יומא עט: רמב"ם פרק ו הלכה ו תוספות סוכה כו. ש"ע סימן תרלט סעיף ב).
ה. אף על פי שמותר לאכול פירות או לשתות מים מחוץ לסוכה וכן אכילת עראי מכל מקום אם הוא באמצע סעודתו סעודת קבע אסור לטעום כלום חוץ לסוכה ואסור לשתות אפילו מים ואף אם שותה מים בסיום סעודתו חייב לשתותם בסוכה וכן כשיש דבר מאכל בפיו והתחיל ללעוס אם יצא מהסוכה אסור לו להמשיך ללעוס מחוץ לסוכה אלא יקפוץ פיו עד שיחזור לסוכה כיון שהכל בא מחמת סעודת קבע שחייבת בסוכה (מאירי במסכת סוכה כו: שו"ת בנין שלמה הלכות יום הכפורים סימן מא ועוד שער הציון סימן תרלט ס"ק כט יחוה דעת חלק ה סימן מח ועוד).
אכילת כזית פת בלילה הראשון
א. מצות עשה מהתורה על האנשים לאכול בליל יום טוב הראשון של סוכות כזית לחם תוך הסוכה ואפילו אם לא אוכל אלא כזית בלבד, צריך לברך ברכת לישב בסוכה על אכילה זו מכיון שאכילה זו חובה אסור לאוכלה חוץ לסוכה ומברכים עליה לישב בסוכה (סימן תרלט סעיף ג משנה ברורה ס"ק כב). ואין לאכול עוגה לשם כך אלא אם כן קבע סעודתו באופן שמברך עליה המוציא וברכת המזון (יוסף אומץ סימן מח חזו"ע עמ' קיז).
אך לכתחילה נכון לצאת ידי חובת כל הדעות ולאכול יותר מכביצה פת כיון שלדעת הר"ן מסכת סוכה (יב: ד"ה מתניתין) שבכדי לצאת ידי חובה מהתורה צריך לאכול שיעור המחייב לאכול בסוכה במהלך כל שבעת ימי החג והוא יותר מכביצה (כף החיים ס"ק נ וחזו:ע עמ' קיד).
ב. את הכזית הראשון יש לאכול תוך כדי אכילת פרס דהיינו תוך ארבע דקות, ואם מחמיר לאכול יותר מכביצה צריך לאכול לכתחילה תוך שמונה דקות (חזו"ע הנ"ל).
ג. אם יכול לכתחילה לאכול את הכזית ללא סלטים וכדומה כדין כזית מצה תבוא עליה ברכה (אור זרוע חלק ב סימן שא) אך מעיקר הדין יכול לאכול את הכזית פת יחד עם הסלטים וכדומה (אשל אברהם וקצה המטה סימן תרכה ס"ק צ וצל"ח פסחים קח. וחזו"ע עמ' קטו).
ירידת גשמים בלילה הראשון
אם ירדו גשמים הרי הוא פטור מן הסוכה מדין מצטער (סימן תרלט סעיף ה-ו) ואם ישב נקרא הדיוט (הגהות מיימוני פרק ו אות ב) שכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט (ירושלמי ברכות פרק ב הלכה ט ורמ"א סעיף ז).
ונחלקו הפוסקים האם כלל זה נאמר אף בלילה הראשון שחייב לאכול כזית בסוכה :
לדעת השולחן ערוך (סימן תרלט סעיף ה) מבואר שגם בלילה הראשון יש לו דין של מצטער הפטור מן הסוכה.
ולדעת הרמ"א בשם הר"ן (יב: ד"ה מתניתין) והרא"ש (ברכות פרק ז סימן כג) : מצטער בלילה הראשון חייב ואפילו אם ירדו גשמים, ולכן יקדש בסוכה ויברך שהחיינו ויאכל כזית פת בלא ברכת לישב בסוכה שספק ברכות להקל (משנה ברורה ס"ק לה), ואם פסקו הגשמים יחזור לסוכתו ויאכל יותר מכביצה פת עם ברכת לישב בסוכה ואם כבר בירך ברכת המזון, יחזור שוב לאכול יותר מכביצה פת בסוכה ויברך לישב בסוכה כדי לצאת דעת הסוברים שלא יצא ידי חובה באכילה שאכל בסוכה בזמן הגשם (משנה ברורה ס"ק לו ועיין חזו"ע עמ' קכב וגם קנד).