בס"ד
"גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם"
בפרשתנו משה רבנו מוכיח את עם ישראל לפני פטירתו על כל המעשים הלא טובים שעשו במהלך כל השנים, בין התוכחות מוכיח משה רבנו את עם ישראל על חטא המרגלים אשר עונשו היה חמור מאוד, שכל עם ישראל ינועו במדבר במשך ארבעים שנה עד אשר ימותו כמעט כל אותו הדור ורק אז בניהם יכנסו לארץ הקודש,
אך בן הדברים שאומר משה רבנו ישנו משפט שלכאורה טעון ביאור "גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם" ובכך מפנה משה רבנו אצבע מאשימה אל עבר עם ישראל שבגללם לא נכנס לארץ הקודש,
והדבר מעורר תימהה גדולה שהרי מקרה צווח ואומר טעם אחר מדוע משה רבנו לא נכנס לארץ הקודש, בגלל החטא עם הסלע וכלשון הפסוק "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם" (כ',יב') ואם כן צריך להבין כיצד משה רבנו גדול הנביאים כביכול מאשים את עם ישראל על עוון לא להם ?!
ובטרם נעמוד על העניין ראוי להתבונן על שאלה נוספת אשר מתרידה רבים וטובים מבני עמנו בכל שנה ושנה, מדוע במשך כל יום ויום ובפרט בכל שנה ושנה בתשעה באב אנו מתפללים על בית המקדש שיבנה, והרי זה למעלה מ1950 שנה מאז שנחרב בית המקדש, ובמשך השנים האלה התפללו מליוני יהודים במהלך כל הדורות ובתוכם גדולים וחשובים, מהתנאים ועד אחרוני זמנינו ואם תפילתם לא נשמעה כיצד יעלה על הדעת שתישמע התפלה שלנו ?! שאלה זאת מקננת בראשם של רבים וטובים …
ועתה נשוב לשאלתנו הראשונה מדוע משה רבנו מפנה אצבע מאשימה לעם ישראל? המדרש על הפסוק "וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (ג',כג') מלמדנו שמשה רבנו התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות לקב"ה שיכנס לארץ הקדוש ותתבטל מעליו הגזרה הקשה, עד אשר אמר לו הקב"ה "רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה" (ג',כו').
והנה יש להתבונן מדוע ביקש הקב"ה ממשה שיפסיק להתפלל? מדוע לא השיבו אינני שומע את תפילותך? אלא מדרש זה טומן בתוכו מסר עצום שנותן לכל אדם כוח אין סופי.
לכל דבר שאדם רוצה יש בשמיים מספר תפילות שהאדם צריך להתפלל בשביל לקבל את בקשתו, ישנם דברים המצריכים תפילה אחת, וישנם דברים המצריכים מספר גדול של תפילות בכדי לקבל את בקשתו,
ואת הסוד הזה ידע משה רבנו ע"ה ולכן התפלל מספר עצום של תפילות עד שיגיע למכסת התפילות שכתוב בשמיים, אך לדאבונו של משה רבנו, הקב"ה עצר אותו ומנע ממנו להתפלל עוד מכיוון שאם היה מתפלל רק עוד תפילה אחת היה מגיעה למכסת התפילות והיה נכנס לארץ!!
אך עדיין לא אבדה תקוותו של משה רבנו, מכיוון שעתה גילו לו מהשמיים שסך התפילות שחסרה לו היא בסך הכל עוד תפילה אחת בשביל להיכנס לארץ ישראל, ועל אף שקיבל ציווי מהקב"ה שלא יתפלל עוד, ציפה משה רבנו מעם ישראל שלאחר כל הטובות שעשה איתם יקומו קבוצה של אנשים ויתפללו בעדו וישלימו לו את התפילה החסרה לו ובכך יכנס לארץ ישראל…
ברם דא עקא כאשר ראו עם ישראל שמשה רבנו אינו הצליח בכח תפילתו, מיד כולם פה אחד אמרו נואש ואפילו לא ניסו להתפלל בטענה ברורה שאם משה רבם לא הצליח אנו נצליח?! ואף אחד לא התפלל על משה רבנו …
ועתה הדברים מתיישבים כמין חומר, שהאצבע המאשימה שהפנה משה רבנו לעם ישראל היא על כך שאף אחד לא התפלל עליו, שהרי אם היה מרים אחד מהם את הכפפה ומתפלל עליו, גם הוא היה נכנס!
ולדרך זאת תמצא מרגוע לנפשך מדוע בכל שנה ושנה כל אחד ואחד מישראל צריך להתפלל בכל כוחו וחשקו שיבנה בית המקדש, מכיוון שאין אנו יודעים עוד כמה תפילות חסרות, ומי יודע אולי התפילה שלנו היא התפילה שחסרה לבניין הבית והכל מונח על כתפינו… שנזכה שבנה במהרה בימינו אמן!