שאלה: האם פועלים שעובדים בשמש וכדומה, וכן חיילים השומרים האם פטורים מן התענית?
תשובה: החיוב בתענית ציבור שנוי במחלוקת על דברי הגמרא בראש השנה (יח:) שאומרת, שתעניות אלו רצו מתענים, לא רצו לא מתענים. דעת ר"ת, שאפילו צום גדליה שהוא מדברי קבלה, בזמן הזה אם רצו מתענים, כי הוא רשות ואינו חובה. דעת הריטב"א, שהצומות הינם חובה, כיון שבית המקדש חרב. ועוד, שבזמן שמד חייבים לצום וא"כ לא בטלו הצומות לגמרי. ועוד טעם, מפני שדבר זה תלוי אם רצו, בזמננו אנו רוצים. דעה נוספת היא דעת שבולי הלקט, שאלו הצומות מי שרוצה מתענה, ומי שאינו רוצה אינו מתענה, חוץ מתשעה באב שהוכפלו בו צרות. והדעה האחרונה היא דעת הריב"ש, שג' תעניות תלויות אם רצו או לא, ותשעה באב לא תלוי ברצו. והשו"ע (או"ח סי' תקנ ס"א) כתב, הכל חייבים להתענות ד' צומות, ואסור לפרוץ גדר. ודייק המגן אברהם מדבריו, שכיון שנהגו להתענות לכך אסור לפרוץ גדר, משמע שאינו חיוב גמור אלא תלוי אם רצו, ומובן מדבריו שתעניות אלו קלות יותר מיום הכיפורים שהוא מהתורה.
ובספר חישוקי חמד (יומא כו:) הביא שנשאל הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ברופא שצריך ללכת דרך ארוכה ביום כיפור כדי לרפא חולה, אך יודע שכאשר ילך בדרך כחום היום יהיה מוכרח לשתות מפני סכנת התייבשות. והשיב: שהרופא צריך ללכת לראות את החולה ולקיים את המצווה המוטלת עליו לרפאות, ואם אח"כ יצטרך לשתות ישתה.
ובתשובות אגרות משה (אבהע"ז ח"א סי' נז) דן באלמנה שהובטח לה עבודה לפרנס את ילדיה, אבל אחד מתנאי העבודה שתגיע ללא כיסוי ראש. והשיב: שיש להקל בזה, כיון שחיוב כיסוי הראש לאלמנה הוא מדרבנן. ואפילו מצות עשה יש להתיר במקום הפסד חומש נכסים. אע"פ שהעבירה היא בקום ועשה [שמורידה את כיסוי הראש]. למדנו מדבריו, שבמקום הפסד יכול לעבור על איסור דרבנן, ואם כן גם בתענית שהחיוב לצום מדרבנן אין צריך הפועל להפסיד משכורתו בשביל הצום. אולם בתשובות יביע אומר (ח"ד אבהע"ז סי' ג) דחה את דברי האגרות משה, ולדעתו אסור לעבור על איסור דרבנן אף אם יפסיד כסף.
אולם בילקוט יוסף (ד' תעניות עמ' נו) כתב, שכאשר הפועל מוכרח להגיע לעבודה ואם לא יגיע עלול להגיע לפיטורין, מכיוון שאינו אוכל בתענית בכוונה, רק גרם להכניס את עצמו למצב אונס, שאחרי שעובד בשמש יהיה מוכרח לשתות, כדי שלא יתייבש ויגיע לספק סכנה. ובשעת השתייה הוא כבר אנוס והיתר גמור. ולכן אפשר להקל בזה, כאשר הוא מוכרח ואין דרך להשתמט. אלא שאין היתר לשתות כמות מים אלא ישתה לשיעורין.
ולעניין חיילים בשמירה, שאם לא יאכלו יפגע בערנותם, מכיוון שהחייל בריא נראה שצריך לשתות לשיעורין וכמו שכתב בביאור הלכה (סי' תקנד ס"ו) שכאשר משתוללת מגפת החולירע מותר לבריא לאכול לשיעורין על מנת שלא יחלה. אלא שאם יש יכולת שאחרים ימלאו את מקומו [והם אינם יהודים] עדיף יותר.
סיכום: כולם חייבים להתענות בד' תעניות, ואסור לפרוץ גדר. אולם פועלים שיש חשש לפיטורין אם לא יגיע בתענית, וכאשר עובד בשמש יש חשש התייבשות, יתחיל עבודתו, וכאשר ישנו חשש להתייבשות ישתה לשיעורין [40 סמ"ק כל שתי דקות, בשונה מיוה"כ ששותה שיעור זה כל 9 דקות]. וכן חיילים בשמירה במקומות שהחום גדול, אם יש אחרים שימלאו את מקומם, יעשה זאת. ואם אינו יכול להשתמט כי עלול להיכנס לכלא בגלל זה ישתה לשיעורין. והוא הדין לאחיות בפגיה או רופאים שעקב הצום עלולים לאבד את הריכוז ולפגוע בחולים, יכולים לשתות לשיעורין.