"ופרוס עלינו סוכת שלומיך"
שבת חול המועד סוכות
נמצאים אנו בשבת קודש מיוחדת, שחל בה חול המועד סוכות. מתוך התבוננות מעמיקה נמצא אנו שישנו קשר אמיץ, מכנה משותף בין השבת לבין חג הסוכות.
השבת הינה יום המנוחה שבימי השבוע " שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' " מנוחה נפשית ומנוחה גופנית, יאמר האדם חבל על יום עבודה, לכאורה כדאי לעבוד עוד יום נוסף להרוויח יותר, להספיק את העבודה יותר וכו'.
אומרים על כך חז"ל "כי היא מקור הברכה" לא רק שאינך מפסיד בזה שאתה שומר שבת ואינך עובד, אלא יתרה מכך מתוך שביתת השבת, אתה מקבל ברכה לכל ימות השבוע.
מהשבת האדם מקבל את הברכה והשפע בעבודתו ובפרנסתו. ולכן אומרת התורה "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" לא נאמר תָעשה (בקמץ) אלא "תֵּעָשֶׂה" (בצירה) כביכול המלאכה נעשת מאליה, שהרי ידוע שהקב"ה הוא הנותן לאדם כוח לעשות מלאכתו, כדברי הפסוק "כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל", האדם השובת בשבת מעיד בכך שהקב"ה ברא את העולם בששת ימים, וביום השביעי נח בשבת. והקב"ה הינו מנהיג את העולם ומאיתו כל השפע והברכה. ולכן אני משתדל בעבודה שישה ימים והקב"ה מסייע בידי במלאכה, ובשביתת השבת מקבל ברכה מאיתו יתברך. ובכך אמרו חז"ל לאכול דגים בשבת "האוכל דג ביום דג" יום דג הינו השביעי (ד=4, ג=3) יום השבת, מדוע לאכול דגים דוקא בשבת? מה העניין הדגים דוקא בשבת?
אלא ידוע שהקב"ה ברא את העולם, לכל בעל חיים יש את המזון המיוחד שלו, ולכן גם ההלכה קובעת שאדם המחזיק בבעלי חיים, מזונותיו עליו ואפילו צריך להאכיל לפני שהוא אוכל, כל זה נכון לגבי כל בעלי החיים חוץ מהדגים, שהם מסתדרים בכוחות עצמם ואין להם מזון מיוחד עבורם, ובכל זאת הם חיים וקיימים ומתרבים בצורה הגדולה והמהירה ביותר. והקב"ה דואג למחסורם. אומרים לאדם תלמד מהדגים, לא צריך לעשות אין סוף מאמץ בשביל המזונות, הנכון שצריך השתדלות אבל הרבה ביטחון בהקב"ה, שהוא זן ומפרנס לכל. כמו שהקב"ה דואג לדגים כך גם ידאג לבוטח בו ולמאמין בו. למרות שהאדם שובת לא יחסר לו מאומה הקב"ה זן ומפרנס לכל מביצי כינים ועד קרני ראמים.
דבר נוסף מעניין אנו מוצאים בדגים, כפי שאמרנו מזון הדגים הוא לאכול דגים אחרים, וראה פלא עצום, אם נפתח דג גדול שבלע דג קטן, מן הראוי היה שנמצא את ראשו של הדג הבלוע במקביל לראשו של הדג הבולע, וכן זנבו של הדג הבלוע במקביל לזנבו של הדג הבולע, שהרי הדג הגדול רדף אחרי הדג הקטן ובלע אותו מזנבו. אך במציאות אין הדברים כך כשאנו נפתח דג גדול שבלע דג קטן, נמצא תמיד שראשו של הדג הבלוע נמצא במקביל לזנבו של הדג הבולע, ואילו זנבו של הדג הבלוע נמצא במקביל לראשו של הדג הבולע. והשאלה הנשאלת היא הרי הדג הגדול בלע את הקטן מזנבו, הרי הוא רדף אחריו, והקטן ברח מן הגדול, עד שבסוף בלעו מזנבו. אם כך כיצד הדג הבלוע נמצא בהפוך לצורת בליעתו? כיצד הוא התהפך בתוך הדג הבולע??
התשובה לכך היא, שאכן הדג הגדול רדף אחרי הדג הקטן. אך הדג הקטן חמק וברח ממנו, במקרה עבר במקום דג אחר, ובהיות פיו של הדג הגדול פתוח הדג נבלע לתוך הדג האחר מראשו ולא מזנבו. ולכן ראש הבלוע נמצא במקביל לזנב הבולע.
דבר זה מלמד את האדם, תראה הדג רדף ורדף אחרי דג מסוים, אך בסוף הוא לא בלע אותו, אלא הקב"ה זימן לו דג אחר, ולכן נבלע מראשו. כך אומרים לאדם תעשה השתדלות למזונות ולפרנסה אך דע שהכל מאיתו יתברך שהוא זן ומפרנס לכל.
כך שהשבת מלמדת אותנו לבטוח בהקב"ה ובעניין המזונות צריך להשתדל ותמיד להאמין שהקב"ה הוא מקור הברכה והוא הנותן לנו כוח לעשות חיל.
רעיון זה נמצא גם בחג הסוכות, חג האסיף תקופה שבה האדם אוסף את כל תבואתו מהשדה, המחסנים מלאים, האוצרות גדושים, ולא חסר דבר לאדם, ודוקא עכשיו אומרים לאדם צא מהבית הקבוע שלך, צא מהווילה ומדירת השרד שלך, לתוך סוכה העשויה בסך הכל מארבע דפנות וקצת עלים מלמעלה, דבר המלמד אותנו שהאדם יכול להסתדר ולהסתפק במועט וב"ה עם זה יכול להתקיים מצוין. ויתרה מכך, דוקא כשמהמחסנים מלאים והתבואה בבית אומרים לאדם צא לדירת עראי צא לסוכה, למבנה הזול והפשוט ביותר. דבר האומר לאדם שבעצם כל מה שיש לך אינו שלך אלא הקב"ה "הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל".
הקב"ה הוא שסייע לך להגיע לכל הטוב הזה. הקב"ה הוא הזן והמפרנס לכל.
לאור דברינו אלו ישנו עכשיו קשר אמיץ וחזק יותר בן השבת לחג הסוכות, ששניהם מוגדרים כשלום, השבת הינה "שבת שלום", והסוכה הינה שלום כדברי הכתוב "ופרוס עלינו סוכת שלומך", מדוע שניהם שלום?? התשובה היא שמשך כל הזמן ישנה מלחמה בגוף האדם בין הנשמה לבין הגוף. בריאת האדם היא כדברי הפסוק "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים…" כך שהאדם נוצר מהחומר מהעפר והחול שזה גוף האדם, והנשמה היא רוחנית חלק אלוקה ממעל.
ידוע הדבר ומפורסם העניין שכל דבר שואף למקורו הגוף שואף לחומר לאכילה לשתיה וכו'. והנשמה שואפת לרוחנית לתורה ומצוות וכו'. ולכן ישנה מלחמה תמידית בגוף האדם בין הגוף לנשמה.
כשמגיעה השבת יש שלום, בגוף האדם, מכיוון שהוא מקבל נשמה יתרה בכניסת השבת, ולכן במשך השבת יש ליהודי שתי נשמות וגוף אחד, וזה גורם לשלום בגוף האדם, יש גם רוחניות וגם גשמיות, ולכן השבת היא "שלום".
גם חג הסוכות "שלום" , מכיוון שהאדם רואה וחי בפועל שניתן להסתפק במועט מבחינה גשמית כדוגמת הסוכה. לכן יש לו עתה יותר זמן לרוחניות ולהעניק לנשמה. לכן גם חג הסוכות עושה שלום בגוף האדם "ופרוס עלינו סוכת שלומך".
העולה מדברינו אלו שלשבת ולחג הסוכות מכנה משותף אמיץ אחד, בעל מסר מעשי ביותר לאדם, שהאדם צריך אומנם להשתדל בגשמיות אבל שידע ויזכור תמיד שהקב"ה הוא הנותן והמפרנס לכל "לֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם", כך שגם הגוף יקבל את שלו מבחינה גשמית, וגם הנשמה תקבל את שלה מבחינה רוחנית.
בברכת שבת שלום ומבורך.