החלק העיקרי ביום הכיפורים הוא להתוודות לפני ה' יתברך על כל חטאינו, לבקש ולהתחנן לזכות למחילה לסליחה ולכפרה, כדי להיות נקיים מכל חטא ועוון. וכך גם מזכירים בתפילה כמה פעמים "על חטא שחטאנו לפניך", אחד מהדברים שמזכירים הוא "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע".
וצריכים להבין, מהי ההדגשה בלשון שאומרים "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע", הרי כל חטא הוא בא על ידי יצר הרע?
ועוד, מה ענין של וידוי זה, הרי כל העבירות שהאדם עובר, הן מתוצאותיו של היצר הרע שהשתלט עליו, וכי האדם הביא על עצמו את יצר הרע, מהו המקום להתוודות עליו?
ביאר מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (בספרו ענף עץ אבות עמ' ר"ל) ע"פ המשנה באבות (פ"ד מ"א), איזהו גיבור כובש את יצרו". ופירש מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, שלכל אדם ואדם יש יצר הרע משלו ואינו דומה אחד לחבירו, לאחד יש ניסיון בשמירת השבת, ולשני שמירת שבת זה לא ניסיון, הניסיון אצלו זה בענין אחר.
ע"פ זה פירש את המשנה כך: יצר הרע יש לו סגנון שונה לכל סוגי האנשים, לתלמידי חכמים שעוסקים בתורה בהתמדה עצומה, הוא מסית אותם שילכו ויתעסקו בצדקות או בגמילות חסדים, לא שהיצר הרע חפץ שהם יעשו מצוות, העיקר אצלו שהם לא יתמידו ויעמלו בתורה הקדושה. כמו כן, העשירים שראויים לעזור ולתמוך עניים, יתומים ואלמנות, הוא מסית אותם שילכו לקרוא תהילים או ללמוד ביעור תורה וכדו' וכן על זה הדרך. על זה אומר התנא "איזהו גיבור הכובש את יצרו", את היצר שלו דוקא ולא את היצר של אחרים.
ומעתה אנו צריכים להתוודות ולומר "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע", כלומר ביצר הרע של אחרים, שבמקום שהאדם התמקד ביצר הרע שלו ולכבוש אותו הוא התמקד וכבש את יצרו הרע של חברו, וכך עדיין חוטא הוא ביצר הרע שלו.
מעשה בעשיר גדול שככל גודל עושרו כך גודל קמצנותו. קמצן גדול ומפורסם היה בין כל אנשי עירו, בעיר ברופשיץ. בשנה אחת בליל יום הכיפורים לאחר תפילת ערבית של ערב יום כיפור, נשארה קבוצה בבית הכנסת, קבוצה של עניים שהיו יושבים וקוראים יחד את כל ספר התהילים. השנה אותו עשיר חפץ היה גם הוא לקרוא את כל ספר התהילים, כדי להשלים ולקרוא את התהילים פעמיים, כמנין "כפר". באותו הזמן היה בבית הכנסת רבי נתן מרופשיץ זצ"ל, וראה את העשיר יושב וקורא עמהם את ספר התהילים. שלח אליו שליח שיאמר לו שהרב קורא לו.
כשבא העשיר לפני הרב, אמר לו הרב: הנה כעת היא שעת חירום, ממשלת פולניה הכריזה מלחמה על אוסטריה, וכידוע שלכל מדינה יש סוגי צבאות שונים, חיל רגלי, חיל הים, חיל פרשים. מהי דעתך על חייל שהוא מחיל הפרשים, אבל הוא יודע לשמש כרב החובל באוניית קרב, ועשה מעשה ונטש את כל מחנהו, נכנס לאוניית הקרב ונלחם באויב בהצלחה רבה. איזה ציון לשבח יש לתת לו? שמע העשיר ואמר: לא רק שאינו זכאי לציון לשבח, אלא ראוי הוא לעונש ודינו כמו עריק מן הצבא, כי לא יתכן שאדם יעשה לעצמו דין, לאחר ששיבצו אותו בחיל הפרשים, אינו רשאי לעזוב את מחנהו ללא הוראה מפורשת מן המפקדה הצבאית וללכת למקום אחר.
חזר הרב ושאלו: ומה דעתך אם היה הדבר להיפך, אחד מחיל הים שיודע בעצמו שהוא פרש מומחה, קם ועשה מעשה ודהר על סוס קרב, נכנס לתוך מחנה האויב ורבים חללים הפיל מצבא האויב, מהו הציון לשבח שיש לתת לו? שוב השיב העשיר: גם הוא נקרא עריק מן הצבא, ראוי הוא לעונש, כי עשה דבר ללא הוראה מפורשת מן המפקדה הצבאית.
אז פנה העשיר ושאל את הרב: סלח לי כבוד הרב, מה הקשר בין השאלות הללו לערב יום הכיפורים, ערב קדוש כזה? ענה לו הרב: ברצוני לומר לך, לאור תשובתך שאתה עריק מן הצבא, עליך ליתן את הדין ביום הנורא הזה.
העשיר שלא הבין את דברי הרב שאלו: אני עריק? מה פתאום, אני בכלל לא בגיל של שירות הצבאי, לא שייך שבגיל זה אני יקרא עריק מהצבא! הסביר לו הרב: דע לך, מן השמים ייחדו סוגי צבאות שונים לה' יתברך, כי צבאות ה' שמו קדוש ישראל, יש צבא של תלמידי חכמים, יש צבא של עניים לומדי תהילים, יש צבא של עשירים ונדיבים ועוד. והנה ברוך ה' שפר עליך מזלך, מן השמים העניקו לך עושר גדול להחיות רוח שפלים, להיות לב נדכאים. אתה לא מבצע את הנדרש ממך, אלא הולך לקרוא תהילים עם עניים, לכם נקרא אתה עריק מבחינת צבא ה', כי לא טוב הדבר אשר אתה עושה. כעת קום לך לביתך, תישן במנוחה, בבוקר בין תפילת שחרית למוסף תערך מגבית בבית הכנסת לטובת ישיבה או כולל של תלמידי חכמים, תשמור את אשר ציויתי אותך, תתרום בעיין יפה כדי שכולם יראו שאתה תורם וילמדו ממעשיך, וכך כולם יעשו.
למחרת בין תפילת שחרית למוסף, לפני קריאת התורה, הרב פתח במגבית לטובת ישיבה מסויימת, ופנה ישר אל העשיר הזה. העשיר הרים את קולו ואמר: אני תורם עשרת אלפים רובל. כל הקהל נדהמו לשמוע את הסכום שהעשיר תרם, תרומה גדולה תרם בעוד שלעולם אפילו תרומה קטנה לא היה תורם, נעשתה התעוררות גדולה בקהל, כל אחד מהקהל תרם בעיין יפה לחיזוק התורה, והיתה שנה מלאה שפע ברכות, ישועות ונחמות.
לפי זה מובן, אנו מתוודים ואומרים "על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע", כיון שהאדם מתמקד תמיד ביצר הרע של האחרים, בעוד שבמקום שהאדם התמקד ביצר הרע שלו, לכבוש את יצרו הרע, הוא כובש את יצרו הרע של חבירו, וכך עדיין נמצא שהאדם חוטא ביצר הרע שלו.