פרשת "ויגש"
בפרשתנו אנו קוראים על התוודעות יוסף לאחיו, לאחר תקופה ארוכה כעשרים ושניים שנים, שהאחים לא ראו ולא הכירו את יוסף תקופה ארוכה.
נאמר בפרשה "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק, לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי. וְלֹא עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו" (פרק מה', פסוק א').
מסביר רש"י "לא יכל היה יוסף לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין בהוודעו להם".
יוסף דאג וחשש מאוד מלפגוע באחים, ולכן אם היה מתוודע ואומר להם אני יוסף אחיכם, כאשר היו איתו בחדר גם אנשים מצריים, אחיו היו נפגעים ומתביישים, לכן כדי שהם לא יתביישו יוסף ביקש להוציא מהחדר את כל המצריים.
על מעשה זה של יוסף אומר מדרש רבה פרשה צג', הלכה ט' "אמר ר' חמא בר חנינא לא עשה יוסף כשורה, שאילו בעט בו אחד מהם מיד מת".
המדרש מעביר ביקורת קשה ונוקבת על מעשיהו של יוסף בזה שהוא הוציא את כולם מעליו בהתוודעו לאחיו. מכיוון שהוא סיכן את עצמו בכך שיתכן היה שאחד מן האחים יקום עליו להורגו, אך בכל זאת יוסף עשה זאת.
וגם במדרש תנחומא מצאנו במפורש ביקורת קשה על מעשה יוסף "אמר ר' שמעון בן נחמן לסכנה גדולה ירד יוסף, שאם הרגוהו אחיו אין בריה בעולם מכירו, ולמה אמר "הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלָי"? אלא כך אמר יוסף בלבו מוטב שאיהרג אני, ולא אבייש את אחי בפני המצריים". למדים אנו מיוסף הצדיק שסיכן עצמו עד כדי מוות, וכל זאת רק לא לפגוע ולבייש את אחיו, וכדברי מדרש תנחומא "אמר יוסף מוטב שאיהרג אני, ולא אבייש את אחי בפני מצריים", רואים אנו כמה שהאדם צריך להיות זהיר בכבוד הזולת, עד כדי כך שאפילו יסכן את עצמו והעיקר שהזולת והאחר לא יתביישו.
דוגמא מעין זו מצאנו בפרשת "וישב" בעניין סיפר מעשה יהודה ותמר. ספר בראשית פרק לח', מספרת התורה שתמר יושבת אלמנה בבית אביה ומחכה ששלה יגדל, ומכיוון שאין היא ניתנת לשלה, היא מתעברת מיהודה חמיה, כאשר נודע ליהודה שתמר כלתו הרה, יהודה כועס מאוד וכך נאמר בתורה "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים. וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" (בראשית לח', כד').
מאשימים את תמר באשמה חמורה, עד כדי כך שעל מעשה שכזה היא חייבת מיתה כדברי יהודה "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף", הדעת וההיגיון נותנים שתמר צריכה להגן על עצמה ולטעון טענות כדי להינצל, בפרט ובמיוחד שבמקרה זה תמר צודקת ויש לה אף הוכחות לצדקותה.
והנה פלא הוא שתמר לא טוענת שום דבר, לא מוכיחה את צדקותה ומאשימה את יהודה אלא נאמר בתורה בפרק לח' פסוק כה' "הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה. וַתֹּאמֶר, הַכֶּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה".
מסבירים רבותינו ז"ל לא רצתה להלבין את פני יהודה ולומר ממך אני מעוברת, אלא לאיש אשר אלה לו, אמרה אם יודה מעצמו יודה ואם לאו ישרפוני ואל אלבין פניו. מכאן למדו רבותינו בגמ' במסכת סוטה דף י' עמוד ב' "אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, מלמד שנוח לו לאדם להפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין את פני חברו ברבים".
שוב למדים אנו מתמר כמו שלמדנו מיוסף, כמה אדם צריך להיות זהיר בכבוד חברו, עד כדי כך שאפילו יסכן עצמו או יפיל עצמו לכבשן האש העיקר הוא, שלא ילבין את פני חברו בציבור.
וכשאנו מתבוננים על דברים אלו בעומקם של דברים אנו מגלים בעצם שהייתה כאן התנהגות נעלה ביותר של יוסף וכן התנהגות נעלה של תמר, מכיוון שאין כאן מדובר בסתם לבייש אדם או להלבין פניו ברבים, אלא כאן מדובר בסיטואציה אחרת לחלוטין.
אצל יוסף הוא מתגבר על יצר הנקמנות למרות שאדם בטבעו חביבה עליו הנקמנות, וכאן הוא יכל להיפרע מהם במעט נקמנות וכן לבייש אותם, לא רק שאין הוא מחפש את הנקמה אלא הוא לא מביישם ואף מכניס עצמו לספק נפשות, שיתכן שאחד מהאחים יהרוג אותו בהיותם לבד, הם גם הדברים אצל תמר, אם תמר הייתה אומרת ממי היא הרה דבר זה היה לגיטימי ביותר בכך היא תציל את עצמה מלמות. וכל אדם במצבה של תמר היה נוהג כך כדי להשיב את כבודו האבוד ובפרט להציל את עצמו ממוות. אך תמר כדי שלא לבייש את יהודה העדיפה ליפול לכבשן האש רק שלא לגרום בושה ליהודה.
אם בנסיבות כאלו שאולי הדעת וההיגיון ובודאי שהדחף הפנימי היה כן להגן על עצמו ואפילו שזה בא על חשבון בושת האחר נזהרו יוסף ותמר לא להלבין את האחר ברבים, על אחת כמה וכמה במקרים הרגילים, שאין כל סיבה לבייש את האחר. שאסור לאדם לגרום לבזות או לבייש את חברו ברבים.
על כן הגדילו חז"ל לומר "כל המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמו", וזה שאומר התנא במסכת אבות "יְהִי כְבוֹד חֲבֵרָךְ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ" (פרק ב', משנה י'). ובודאי שאין לך אדם שרוצה שילבינו את פניו ובפרט שלא יעשו זאת ברבים, לכן מוזהר כל אחד לא לעשות זאת לחברו.חומר למחשבה לקראת "עשרה בטבת" לא חרבה ירושלים אלא על שינאת חינם
בברכת שבת שלום ומבורך.