"בסוכות תשבו שבעה ימים…
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים"
חג הסוכות אי"ה לפנינו, חג שבו התורה מצווה לשמוח בו. התורה קוראת לחג הסוכות "היום הראשון" כדברי הפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלוהיכם" (ויקרא כג', מ').
ונשאלת השאלה מדוע חג הסוכות נקרא "היום הראשון" והרי תאריכו הוא טו' בתשרי, מניין הגיע לו הכינוי "יום הראשון"??
תשובת חז"ל לכך היא שיום חג הסוכות הוא הראשון למניין העבירות ולכן הוא נקרא "ראשון", שהרי ביום הכיפורים נתכפרו לנו על חטאינו ועוונותינו כנאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם… מכל חטותיכם" (ויקרא טז', ל'). ואחרי יום הכיפורים, אין זמן לחטאים ולעבירות, שהרי כולם עסוקים במצות בניית הסוכה, קישוטי הסוכה, רכישת סכך, קניית ארבעת המינים, קניית מצרכים ומזון לחג, הזמן קצר והמלאכה מרובה. וכשמגיע חג הסוכות מתפנים טכנית, ואזי יש חשש שמתחילים חלילה בעבירות כדברי חז"ל באבות "הבטלה מביאה לידי שיעמום, והשיעמום מביא לידי חטא". ולכן יום חג הסוכות נקרא "יום הראשון" וצריכים אנו להמשיך את אותה האווירה שלפני החג, ולהשתדל לא לעשות עבירות, ומתוך התורה והמצוות מגיעים לשמחה, כפי שאומר דוד המלך בתהילים "פיקודי ה' ישרים משמחי לב" לכן בחג הסוכות יש מצוות השמחה.
המצווה העיקרית שעל שמה נקרא החג, היא מצוות ישיבה בסוכה כנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסוכות למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג', מב-מג).
ואמרו חז"ל בגמ' במסכת סוכה, שסוכה מבחינת וזכר לענני כבוד. שליוו את בנ"י במדבר, וענני הכבוד היו המגן והצינה על עם ישראל בצאתם מארץ מצרים לכיוון ארץ ישראל, הם סללו להם את הדרך והגנו עליהם מפני החמה שלא תכה בראשם, וכן מפני הגשמים שלא ירטיבו את עם ישראל חלילה, וזכר לענני הכבוד והנס הגדול הזה אנו מצווים לשבת בסוכה.
כידוע לכולנו במדבר היו לעם ישראל ניסים רבים ועצומים, ענני כבוד בזכותו של אהרון הכהן, מן מהשמים בזכות משה, מים באופן קבוע ותמידי בזכות מרים "בארה של מרים" וכו.
ונשאלת השאלה הקשה והנוקבת מדוע אנו עושים חג רק זכר לענני הכבוד את חג הסוכות ואיננו מצווים לעשות חגים זכר למן וזכר למים שאף הם היו ניסי ניסים במדבר???
לשאלה זו ישנן מס' תשובות:
- המים והמן ניתנו לעם ישראל אחרי תלונות, בקשות ותרעומת, כמסופר בתורה, ואילו ענני הכבוד ניתנו לעם ישראל בלא בקשה ותרעומת, אלא ביוזמת הקב"ה מצד חיבה יתרה נודעת להן, לדבר שניתן בטובה, בלא תרעומת ותלונות עושים זכר לדורי דורות כמו ענני הכבוד, אבל לדבר הניתן ע"י תלונות ותרעומת אין ראוי ואין נאה לעשות זכר לדורות, ולכן המים והמן שניתנו ע"י תלונות וכו' אין עושים זכר לדורות.
- חז"ל אומרים שענני הכבוד היו מגנים ומצילים וסוככים רק עבור עם ישראל בלבד, ולאחרים שהצטרפו לעמ"י כגון, הערב רב, ענני הכבוד לא הגנו ולא סוככו עליהם, אלא העננים פלטו אותם, מה שאין כן לגבי המים והמן, הם היו לכולם גם לבנ"י וגם לערב רב, וכולם שתו ואכלו. ולכן עושים זכר ע"י חג, רק לדבר זהיה לבני ישראל בלבד.
- אדם שיוצא למסע או לנסיעה ממקום למקום מן ההכרח שייקח צידה לדרך, שחליליה לא ימות בדרך מרעב או צמא, ולכן מים ולחם הם דברים אלמנטאריים שכל נוסע מצטייד בהם, אבל הגנה מפני החמה והצינה לא כולם לוקחים איתם לדרך, זהו פינוק נוסף. ולכן לדברים האלמנטאריים כגון מים ולחם אין עושים זכר לדורות.
מסביר האדמו"ר הרה"ג ר' יוסף סוסו הכהן זצוק"ל ששלושת תירוצים אלו מדוע עושים זכר לענני הכבוד, שזו הסוכה, ואין עושים זכר למים ולמן לדורות – כל ההסברים רמוזים בפסוק דלעיל: "כי בסוכות הושבתי את בנ"י בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג', מג')
- "כי בסוכות הושבתי" – עושים זכר לענני הכבוד ולא לדברים האחרים. "הושבתי" אומר הקב"ה, ענני הכבוד היו ברצוני בלא תרעומת ותלונות כדברים האחרים.
- "את בני ישראל" – עושים זכר לענני הכבוד ולא לדברים האחרים "את בני ישראל" – ענני הכבוד היו רק לבנ"י ולא לערב רב כדברים האחרים.
- "בהוציאי אותם מארץ מצרים" – עושים זכר לענני הכבוד ולא לדברים אחרים, שהרי יצאתם מארץ מצרים המלאה בכל טוב, ועתה אתם הולכים במדבר לכיוון א"י, וצריכים לחם ומים – דברים אלמנטרים והכרחיים, אבל ענני כבוד אין אתם צריכים בצאתכם מארץ מצרים וקבלתם זאת מרב טובה וחסד.
נמצאנו למדים, שיש ג' סיבות מדוע עושים זכר לדורות רק לענני הכבוד ולא לדברים האחרים, וכל הסיבות רמוזות בפסוק המדבר על עניין הסוכה.
הסוכה רומזת לשלום "סוכת שלום" מתוך שאדם מסתפק במועט מגיע הוא לשלום ולשמחה.
יהי רצון שהקב"ה יפרוש עלינו את סוכת שלמה ויהי שלום בארץ בין עם ישראל בינו לבין עצמו ואח"כ שלום בינו לבין העמים, ויתקיננו בעצה טובה מלפניו מתוך בריאות איתנה נחת ושמחה, פרנסה טובה והצלחה מרובה.
בברכת מועדים לשמחה.