פרשת "שמות"
אי"ה השבת אנו מתחילים בקריאת החומש השני חומש שמות הנקרא בפי חז"ל "ספר הגאולה", שהרי בספר זה רובו ככולו מסופר על עבדות בני ישראל בארץ מצרים ועל גאולתם על ידי הקב"ה ביד חזקה ובזרוע נטויה. וידועים דברי רבותינו בהגדה של פסח, שאילו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.
על כן חייבים אנו להודות לקב"ה בכל רגע ורגע, שחלילה לא נהייה מכפויי הטובה, אלא ממכירי הטובה ואומרי התודה לקב"ה, על כן רבותינו תיקנו אמירת פרשת "ויאמר" שבקריאת "שמע", למרות שהפרשה מדברת בעניין "הציצית", וידוע שאין מצוות ציצית בלילה אך מכיוון שמוזכר בפרשה זו עניין "יציאת מצרים" תיקנו רבותינו לאומרה בבוקר ובלילה. וכל זאת כדי שכל אדם ואדם יזכור את יציאת מצרים במשך כל ימי חייו, בין ביום ובין בלילה, כדי להיות ממכירי הטובה ואומרי התודה, על חסדיו הגדולים שעשה עמנו הקב"ה בהוציאנו מארץ מצרים.
כפי שמספרת פרשתנו פרשת "שמות" גזירותיו של פרעה הלכו התקשו, בתחילה "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם" (א', יא'), ולאחר מכן "וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּפָרֶךְ. וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וכו' " (א', יג' – יד'), לאחר מכן הגזרות נתקשו יותר ואז פונה פרעה למיילדות העיבריות ומבקש מהן "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן, עַל הָאָבְנָיִם. אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה" (א', טז').
המיילדות אשר היו יראות ה', האחת היתה שפרה שלשיטת רש"י זוהי יוכבד, והשנייה פועה זו מרים, יראו את ה' וכפי שנאמר בפסוק "וְלֹא עָשׂוּ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם. וַתְּחַיֶּיןָ, אֶת הַיְלָדִים" (א', יז').
פרעה ניגש בטענה למיילדות מדוע אינן עושות את מצוות המלך? והמיילדות עונות לו ומסבירות לו את פשר הדבר.
התורה בפרשתנו אומרת מה השכר שקיבלו המיילדות בעבור זה שלא שמעו למלך למצרים, וסיכנו את עצמן עד כדי מוות?? "וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים" (א', כא').
מסביר רש"י במקום, מה פירוש עשיית הבתים למיילדות?! "עשה להם בתי כהונה ובתי לויה ומלכות", וזאת על פי הגמרא במסכת סוטה דף יא'.
יש לשאול ולהבין מה הקשר בין מעשה המיילדות לשכר שקיבלו? הרי בדרך כלל הקב"ה נותן שכר מידה כנגד מידה, וישנו קשר בן המעשה החיובי לבין השכר הניתן עליו? וכאן על פניו נראה שאין קשר בין מעשה המיילדות שלא הרגו את הבנים אלא החיו אותם, לבין זה שקיבלו שכר בעבור זה וניתנו להם בתי כהונה ולויה?!
כדי להבין זאת עלינו להקדים הקדמה קצרה, שתיתן לנו אור להבנת העניין, פרעה מצווה את המיילדות כל בן הילוד היאורה תשליכוהו, אם בן הוא והמיתן הבנים, מדוע פרעה מצווה להרוג דווקא את הזכרים את הבנים, מדוע כן להחיות את הבנות ולהרוג את הבנים!? על כך אומרים חז"ל, וכן רש"י מביא זאת בפירושו לפרשה "לא היה מקפיד אלא על הזכרים, מכיוון שאמרו לו אצטגניניו (החוזים בכוכבים שלו) שעתיד להיוולד בן המושיע אותם" לכן מצווה פרעה להרוג את הבנים, כדי שחלילה מושיען של ישראל ימות, ובכך לא תהיה תשועה לישראל.
וכאן יש להסביר הרי על פי ההלכה היהודית, היהדות נקבעת לפי האם, ולא לפי האב, כך במקרה שהאב הוא גוי והאם הינה יהודיה הבן הינו יהודי לכל דבר ועניין ואילו להיפך אם האב הוא יהודי והאם גויה הבן הנולד מהם הינו גוי לכל הדברים. אם כך הם פני הדברים. אם המיילדות היו שומעות חלילה בקול פרעה ולא מחיות את הבנים והיו הורגות אותם. היו נשארות רק בנות ישראל, ובלית ברירה אם בנות ישראל היו מתעברות מהגויים (שהרי אין בנים בישראל מכיוון שהציווי היה להרוג את כולם) הבן הנולד היה יהודי לכל דבר, וכן היה נולד מושיען של ישראל. הרי קבעה ההלכה כדלעי"ל שבן הנולד מאב גוי ואם יהודיה הינו יהודי לכל דבר ועניין.
לאור זאת מה היה חששם של המיילדות מלקיים את צו פרעה, (כמובן מעבר לכך שהיתה להם יראת ה')? הרי גם אם הבנים ימותו מושיען של ישראל יולד בכל מקרה?!
לכן חייבים אנו לומר שהמיילדות לא קיימו את צוויו של פרעה, בראש ובראשונה מתוך יראת השמיים הגדולה שהיתה להם כדברי הפסוק "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת, אֶת הָאֱלֹקִים" (א', יז'), וכפי שהסברנו לעי"ל לא היה חשש בהריגת הבנים שמושיען של ישראל לא היה נולד, אלא הם החיו את הילדים לא רק בגלל שיולד מושיען של ישראל, אלא רצו שהבנים היהודים יחיו, מכיוון שיש פרטי הלכה שהקובע אותם הוא הזכר ולא הנקבה, הבן ולא הבת. בענייין הזה הוא קביעת כהונה ולויה, שהרי ההלכה קובעת שכהן או לוי האב הזכר קובע ולא האם, שאם כהן או לוי נושא ישראלית המשפחה הינה כהן או לוי, אך אם ישראל נושא כהנת או לויה אין המשפחה כפי האישה, אלא היא הופכת להיות ישראלית. ולדבר זה דאגו המיילדות להחיות את הבנים, כדי שיהיו בנים שימשיכו לקבוע את הכהונה או את הלויה.
לאור דברינו אלו מובן עתה נפלא שכרן של המיילדות שקיבלו מהקב"ה שהוא מידה כנגד מידה למעשיהן. הן המיילדות החיו את הבנים כדי שימשיכו משפחות הכהונה והלויה שזאת קובעים רק הבנים, הקב"ה שילם להם במידה כנגד מודה ונתן להם "בָּתִּים" – בתי כהונה ובתי לויה.
וכן עניין בתי המלכות קשור אלו כבריח תיכון לעניין, שהרי המלכות עוברת בירושה מאב לבן לאורך כל הדורות. ואף לזאת זכו המיילדות וכפי שמסבירה במפורש הגמ' במסכת סוטה דף יא' בתי כהונה ובתי לויה יצאו מיוכבד, ובתי מלוכה יצאו ממרים.
ללמדנו שאין הקב"ה מקפח שכר בריה ובריה, וכל אחד מקבל שכרו בכפל כפליים למעשיו הטובים במידה כנגד מידה.
חיזוק לדברינו אלו נוכל למצא בפסוק הבא מיד בסמיכות לפסוק "וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים וכו' ", נאמר בפסוק א' פרק ב' "וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי. וַיִּקַּח, אֶת בַּת לֵוִי". מדוע לא נאמר שמו של האיש ושם האישה?? מדוע אומרת התורה האיש מבית לוי והאישה מבית לוי וכו'??, אלא התורה רוצה לרמוז לנו על הבתים שעשה הקב"ה למיילדות ואלו בתי כהונה ולויה, שבודאי שכהנים יצאו משבט לוי. וזה שאומרת ומדגישה התורה "אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי" והאישה "בַּת לֵוִי", וכפי שאמרנו לוי וכהן נקבע על פי הבן ולא על פי הבת, וזאת רצו המיילדות להשיג בעשייתן בהצלת הבנים מעבר לזה שהבנים יחיו.
בברכת שבת שלום ומבורך.