ידועה ומפורסמת לכל מעלתה של התורה הקדושה, אשר אין בה שום תיבה או אות מיותרת חס ושלום, וכפי שכבר למדנו מרבי עקיבא ע"ה אשר היה דורש על כל קוץ וקוץ שבתורה הקדושה הלכות מרובות וכלשון הגמרא (מנחות כט:) "אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילים תילים של הלכות", ומלבד זאת כל התורה כולה מלאה וגדושה מדברי רבותינו הקדמונים והאחרונים אשר למדו הלכות רבות מריבויים של תיבות או אותיות כאלה או אחרים בתורתנו הקדושה.
והנה כאשר אנו מתבוננים בפרשתנו אנו עדים לכאורה למספר רב של פסוקים אשר נראים כמיותרים וחסרי משמעות, הם הפסוקים הראשונים בפרשתנו שבהם התורה הקדושה חוזרת ומונה את בני ישראל הנמצאים בארץ מצרים, ולכאורה לא מובן מדוע התורה טרחה והוסיפה כל כך הרבה מילים ופסוקים מיותרים למספר את מניין בני ישראל, שהרי עיני המתבונן תחזינה מישרים שמספר פסוקים קודם למניין זה בפרשה "ויחי" התורה כבר מנתה את כל יורדי מצרים בפרוטרוט, ואם כן איזה הלכה אנו לומדים מריבוי זה?!
על שאלה זאת כבר עמדו רבותינו הקדמונים הקדושים וכך מיישב רש"י הקדוש את הקושיה הנ"ל על פי דברי המדרש בתנחומא וזה לשונו הקדושה "ואלה שמות בני ישראל: אף על פי שמנאן בחייהן בשמותן, חזר ומנאן במיתתן, להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים…"
ואף דברי "רבנו בחיי" כיוונו גם הם לאותו תירוץ וכך הם דברי קודשו "ומנאן שם בחייהם, חזר ומנאן כאן אחרי מיתתם, וזה למעלה וכבוד להם וכדי להודיע חיבתם"
והנה אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, את דברי שני המאורות הגדולים נוכל לעמוד על ה"הלכה" החשובה כל כך שאותה רוצה הקדוש ברוך בכבודו ובעצמו ללמדו, בריבוי של כל כך הרבה פסוקים אשר חוזרים על עצמם פנים ואחור, והיא שהקב"ה אוהב את עמו ישראל! וכלשונם של רבותינו הקדושים "להודיע חיבתם!",
כנזכר לעיל מכל אות שבתורה אנו לומדים תילי תילים של הלכות, ואילו פה הקב"ה לא די שריבה מילה אחת או אות אחת שגם זה ריבוי גדול ועצום, אלא ריבה מספר רב של פסוקים, וזאת לגודל אהבתו של הקב"ה אותנו!
ואל יעלה על ליבך קורא יקר שמדובר רק באותם שבטים אשר היו קדושי עליון שאותם הקדוש ברוך הוא מחבב ואוהב, אבל אין הדברים אמורים כלפי שאר העם, ובוודאי שאין הדבר אמור כלפי אדם שעושה חטאים כאלה ואחרים ב"מ, שהרי כבר העד העיד בנו רש"י הקדוש בפרשת "במדבר" כאשר גם שם אנו מוצאים שהתורה הקדושה שוב מונה את עם ישראל לאחר הקדמת המשכן, ושם כתב רשי כך "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה, כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל – מנאן לידע מנין הנותרים, וכשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם..." והנה דברי רש"י חוצבים להבות אש אשר באופן ברור מיללו שהקב"ה אוהב את עמו ישראל בכל מצב, בין כשהם יצאו ממצרים והיו בשפל המדרגה עד שאמרו עליהם חז"ל הקדושים שהגיעו לארבעים ותשע שערי טומאה, וכן הוא אוהב את עם ישראל כאשר הם חטאו בחטא החמור ביותר שהיה והוא חטא העגל הנורא, שהרי גם באותם זמנים הקב"ה ספר את עם ישראל "מתוך חיבתן לפניו" !!
ואם יש את נפשך לדעת עד היכן גודל אהבתו של הקב"ה מגיעה, שא נא עיניך לדברי רבנו בחיי שכתב "איש וביתו באו: איש – על שם שכתוב 'ה' איש מלחמה' וביתו – ובית דינו" הרי מבואר שכל אותם מאתיים ועשר שנים שהיו עם ישראל משועבדים במצרים, הקב"ה בכבודו ובעצמו ובית דינו היו איתם ביחד במצרים, וכפי שאמרו רבותינו "גלו למצרים שכינה עמהם" (מגילה כט.).
ובדרך המלך נלך לראות מה גודל השכר שהקב"ה נותן למי שעושה טוב עם עמו ישראל, וזה לשון המדרש המתאר את גודל השכר שקיבל משה רבנו ע"ה כאשר עזר לעם ישראל כשהיו במצרים, (רבה – א',כז') "אמר הקב"ה, אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, והנהגת בהן מנהג אחים, אני מניח את העליונים ואת התחתונים, ואדבר עמך!" והמדרש מדבר בעד עצמו מה גודל השכר העצום של אדם אשר מניח את עסקיו ועוזר לבני ישראל, הקב"ה מניח את העליונים ואת התחתונים ופונה לאותו האיש !!