שאלה: גבאי בית הכנסת שקבעו עם החזן שיכוון לא להוציא ידי חובה בתפילות ובתקיעת שופר את האנשים שלא שלמו 'דמי חבר' לבית הכנסת, והש"ץ התכוון להוציא את כולם, האם יצאו ידי חובה או לא?
תשובה: תחילה יש להקדים, שש"ץ או בעל תוקע חייבים לכיוון להוציא את הציבור ידי חובה, וכן הקהל צרכים לכוון לצאת ידי חובה, ואם הש"ץ או הציבור לא כיוונו לצאת לא יצאו ידי חובה, וחייבים לשמוע תקיעת שופר שוב. וכתב הרמ"א (סי' תקפא ס"א) שאם יש בקהל אדם שהש"ץ שונא אותו ומכוון שלא להוציאו, גם אוהביו אינם יוצאים ידי חובה. והטעם כי התפילה היא במקום קרבן ציבור, והש"ץ הוא דוגמת כהן המקריב את קרבן הציבור לפני ה', ואין אדם יכול להיות ש"ץ להקריב קרבנם שלא מדעתם ורצונם, וכן אם יש לו שונא ומכוון לא להוציאו, הרי זה גורם פסול בקרבן המשותף לכל הציבור, ולכן אף יתר האנשים אינם יוצאים ידי חובה.
ולשאלתנו, בתשובת חות יאיר (סי' קפו) נשאל, בציבור ששכרו בעל תוקע וחלק מהקהל לא השתתפו בהוצאת השכירות, והתנו ראשי הקהל עם התוקע שלא יכוון להוציא אלא את אלו שהשתתפו בהוצאות. והשיב: שהתנאי קיים, ואת מי שכוון להוציא יצא, והאחרים לא יצאו. כיון שאין חיוב לראשי הקהל לדאוג שיהיה לאחרים בעל תוקע, וגם על התוקע אין חיוב. ואם יכוון התוקע להוציא את כל השומעים, אף אחד לא יצא ידי חובה. כיון שהתוקע הוא 'שליח' כמו הש"ץ, ושליח ששינה מדעת המשלח בטלה שליחותו. וכן ראוי לתקן מפני תיקון העולם שאותם אנשים שהם יראי שמים ישלמו לבעל תוקע, והאחרים יסמכו עליהם. וכעין דבריו כתב בתשובת שלמת חיים (סי' שכח).
אולם השערי תשובה (סימן תקפה ס"ה) חלק על דבריו, וכתב שאין הבעל תוקע נחשב לשליח, שנאמר שליח ששינה מדעת המשלח בטלה השליחות. שהרי אין צורך שיתקע כל אדם בעצמו שנאמר שהשליח כמותו וכאילו תקע בעצמו, רק מצוה עליו לשמוע. ואין חילוק בין אם עשהו שליח לתקוע לו או רק כשמכוון להוציאו. ולפיכך אע"פ שלא נעשה שליח לתקוע כיון שהוא מכוון להוציא והם מתכוונים לצאת, כולם יוצאים ידי חובה ולא אכפת לנו במה שהתנו עמו שלא להוציא אלו ולא שייך בזה ביטול שליחות כלל. מבואר מדבריו, שמצות שופר היא בשמיעה ולא שייך בה שליחות, ולכן אף שכיוון להוציא את האחרים כולם יצאו ידי חובה. אולם לגבי ש"ץ בתפילה שהוא משום שליחות ולא רק שצריך לשמוע, אף לדעת השערי תשובה לא יצאו השומעים ידי חובה.
והאחרונים האריכו ליישב שיטת החות יאיר, שישנם שני חלקים במצות תקיעת שופר חלק מדין שמיעה וחלק מדין שליחות, ולכן אע"פ שלעניין החלק של השמיעה יוצאים ידי חובה, מכל מקום כלפי החלק שהוא מדין שליחות לא יצאו ידי חובה, ועל כן ביכולת הקהל להתנות כן. וכן הכריע הלכה ולמעשה בספר פסקי תשובות (סי' תקפא אות י).
ולפי דברי החות יאיר יוצא שבשעה שהש"ץ מכוון להוציא את האחרים עובר על דעת המשלח התבטלה השליחות, ממילא יהיו פטורים הגבאים מלשלם לו. אבל אם שילמו לו כבר לפני החג יכול לטעון 'קים לי' כהשערי תשובה, ולא יהיה ניתן להוציא ממנו את הכסף.
סיכום: על הש"ץ והבעל תוקע לכוון להוציא את הציבור ידי חובה, וכן על הקהל לכוון לצאת, ואם לא כיוונו לא יצאו. ואם שכרו בעל תוקע ואמרו לו שיכוון לא להוציא חלק מהקהל אם התקנה היא בדבר שהוא לטובת כלל הציבור, יכולים להתנות כן. ואם הבעל תוקע התכוון להוציא את כולם, כל השומעים לא יצאו ידי חובה. והוא הפסיד שכרו.