התרת נדרים
נוהגים לעשות התרת נדרים בערב ראש השנה, ולכתחילה יעשו את ההתרה על ידי עשרה אנשים ששונים הלכות, כמו שפסק מרן בשלחן ערוך (יורה דעה סימן שלד סעיף לה). והתרה זו מועילה למי שחשב לעשות מעשה טוב כהנהגה או חומרה טובה, ונהג כן שלוש פעמים ולא אמר שנוהג כן "בלי נדר", ולאחר זמן רוצה להפסיק ממנהגו, שאינו חייב לעשות התרה על ידי שלשה אנשים, ויכול לסמוך על ההתרה שאומרים בערב ראש שנה וכיפור שכל מנהג טוב שננהג, יהיה בלי נדר. (חזו"ע ארבע תעניות עמוד רסו ועוד)
קברי צדיקים
יש נוהגים ללכת בערב ראש השנה להשתטח על קברי הצדיקים שיבקשו רחמים עלינו מאת ה' יתברך. ומכל מקום לכהנים אסור להיכנס לשם.
כן מבואר במסכת בבא בתרא (נח ע"א) ובבא מציעא (פה ע"ב) וסוכה (כה ע"ב) שגם קברות הצדיקים מטמאים. וכן דעת הרי"ף בתשובה (סימן שיג), תוספות (ב"מ קיד ע"ב), הרא"ש, המאירי, הריטב"א, האשכול, מהרי"ל, שו"ת הלק"ט, מהר"ם בן חביב, שדי חמד ועוד. וכתב הגר"ש קלוגר, הדבר ברור שכהן הנטמא בקברי צדיקים, הרי הוא מחלל קדושת כהונתו, ואין עליו תורת כהן, ולא יעשה כן בישראל. וגם בפאת השלחן כתב, יש למחות ולמנוע מנהג איזה כהנים שהולכים אל קברי הצדיקים תנאים ואמוראים וגאונים, באומרם שאין קברי הצדיקים מטמאים, וטעות הוא בידם, כי מי לנו צדיקים גדולים יותר מאבותינו הקדושים ויוסף הצדיק, שמפורש בגמרא שמטמאים. וכן כתב בקיצור שלחן ערוך, טעות הוא ביד כהנים הדיוטות בזמנינו, שהולכים על קברי צדיקים, וצריכים למחות בידם ולמונעם מכך.
תספורת
בנוהג שבעולם כשאדם הולך למשפט, אפילו אם הוא אדם חשוב, אינו יוצא עם בגדים מיוחדים ויפים כל כך שיראה כאדם מיוחד, אלא לובש בגדים פשוטים, שֶיֵקַל יותר לשופט לרחם עליו. אבל אנחנו בטוחים בחסדיו של הבורא יתברך שיוציא אותנו זכאים בדין, ולכן נוהגים אנו להסתפר בערב ראש השנה, וללבוש בגדים יפים לכבוד היום הקדוש, כדי להראות ביטחוננו בבורא יתברך שיחתמנו לחיים טובים ולשלום לאלתר [מיד]. אלא שבכל זאת לא ילבש בגדים מיוחדים מדי, כדי שיזכור שסוף סוף הוא יום גדול ונורא אשר מי לא יירא ממנו, ואפילו דוד המלך עליו השלום אמר (תהלים קיט פסוק קכ): "סָמַר מִפַּחְדְּךָ בְשָׂרִי וּמִמִּשְׁפָּטֶיךָ יָרֵאתִי", כל שכן אנחנו אזובי הקיר, מה נאמר.
מקוה
מנהג חשוב מאוד לטבול במקוה טהרה בערב ראש השנה, כדי להתפלל ביום הדין בקדושה ובטהרה. [ואף כל השנה, מי שיכול לטבול בכל ערב שבת, תבוא עליו ברכת טוב]. ומכל מקום חולה שאינו יכול ללכת למקוה, נכון שיעמוד תחת סילון המקלחת כשהברז פתוח עד שישער שכבר נשפכו על גופו כמות מים של תשעה קבים [כ-12.5 ליטר]. וברור שאין הבדל בין אם המים צוננים או חמים. ושליחי ציבור צריכים להזהר יותר בטבילה זו.
ומיותר להזכיר, כי אין פתרון זה מועיל בשום פנים ואופן לאשה שהגיעה זמנה לטבול, וכמו שכתב הרמב"ם, שאפילו תשפוך על עצמה כל מימות שבעולם אינם מטהרים אותה כלל, אלא רק על ידי שתטבול במקוה טהרה.
הכנת נר דלוק
מכיון שאסור ביום טוב להדליק אש חדשה, כמו מגפרור או מצית וכדומה, ומותר להדליק רק מאש שכבר היתה דלוקה מערב יום טוב, כפי שיתבאר להלן בהלכות יום טוב, לכך יש לשים לב קודם כניסת החג, להכין נר הדולק 48 שעות לשני הימים, כדי שאם יצטרך לבשל ולהדליק את הגז ביום טוב, יהיה לו מהיכן לקחת את האש, וזהו הנקרא 'הדלקה מאש לאש'.
הדלקת נרות
טוב שהנשים תדלקנה את הנרות לפני השקיעה כבכל ערב שבת. ויש הנוהגות להדליק בליל יום טוב קודם הקידוש. ופשוט שתדלקנה מאש שהיתה דלוקה כבר, ולא יכבו את הגפרור לאחר ההדלקה אלא יניחוהו שיכבה מאליו. (שו)
זמן הברכה
קודם ההדלקה תברך: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציונו להדליק נר של [בשבת: שבת ו] יום טוב", ואחר כך תדליק.
אף על פי שבערב שבת נוהגות רוב בנות אשכנז לברך לאחר שמדליקות את הנרות, מכל מקום, בערב יום טוב אף הן יברכו על הנרות ואחר כך ידליקו. מכיון שכל מה שנוהגות להדליק ואחר כך לברך, הוא מחשש שמא מקבלות שבת בברכת ההדלקה, והיאך ידליקו לאחר מכן? אך ביום טוב שמותר להדליק מאש לאש, נמצא שאף אם מקבלות את החג בברכה, רשאיות להדליק, אך יזהרו שלא לכבות את הנר שממנו הן מדליקות. (דגול מרבבה, שערי תשובה, משנ"ב סימן רסג ס"ק כז. שה)
שהחיינו
לא תברכנה הנשים 'שהחיינו' בהדלקה, כיון שמברכים ברכה זו לאחר מכן בקידוש של החג. (אור זרוע בשם הירושלמי, תרומת הדשן ועוד) והמברכות נכנסות לחשש הפסק בין הברכה להדלקה, וטוב להעיר להן בנחת שיפסיקו ממנהגן. וכתבו הגאון יעב"ץ, יפה ללב, חסד לאלפים ועוד, שמנהג נשים זה ואין לו יסוד בהלכה, ושגגה הוא. ואמנם נשים המברכות 'שהחיינו' בהדלקה, יש להן להיזהר שלא לענות 'אמן' על ברכת 'שהחיינו' ששומעות בקידוש, מחשש הפסק בין ברכת 'הגפן' לטעימת היין.
יש להבהיר כי דין זה הוא דוקא בראש השנה ובחג השבועות, אבל בחג הפסח, מאחר וברכת 'שהחיינו' שבקידוש שייכת גם על שאר מצוות הסדר כאכילת המצה והמרור ועוד, והאשה שברכה שהחיינו בהדלקה לא כיוונה על מצוות אלו, אלא על עצם כניסת החג, לכן תענה 'אמן' על 'שהחיינו' שבקידוש, ואין בזה הפסק בין ברכת 'הגפן' לטעימת היין. אולם בחג הסוכות שפטורות הנשים מסוכה, אין להן לענות אמן מחשש הפסק. ורק בנות אשכנז, רשאיות לענות, מאחר ויש נוהגות לברך אפילו על הישיבה בסוכה, אך בראש השנה וחג השבועות אף בנות אשכנז לא תענינה 'אמן' כלל. (שבט הלוי ח"ג סימן סט. חזו"ע סוכות קנא, ריג)
קול שופר
כל הקולות כשרים, בין קול עבה בין קול דק. אולם קול חריג כמו איזה צפצוף, שאינו קול טבעי של השופר, לא יצא ויחזור לתקוע שוב.
תקיעות לאחר התפילה
אחר התפילה אסרו חכמים לתקוע שלא לצורך, אולם אם יש לו איזשהו ספק אם יצא ידי חובת התקיעות או לא, רשאי לחזור ולתקוע. ולילדים קטנים יש להתיר לתקוע בכל אופן, כדי שילמדו לתקוע.
חולה
חולה שלא הגיע לבית הכנסת ביום ראש השנה, רשאי התוקע לתקוע לו שוב בביתו ולהוציאו ידי חובה. ולכתחילה גם החולה יעמוד בשעת התקיעות. ויברך התוקע, מכיון שבברכות המצוות יש לנו כלל: אף על פי שיצא אדם ידי חובתו, יכול להוציא את אחרים. כי מאחר וכל ישראל ערֵבים זה לזה, נמצא שאני ערב עבור אותו יהודי שעדין לא קיים את המצוה, ועלי לדאוג לו לזכותו ולהוציאו ידי חובת המצוה. ומכל מקום אין צריך לתקוע לחולה כמנין התקיעות שאנו תוקעים בבית הכנסת – 101 קולות, אלא די שיתקע 30 קולות.