פרשת "וַיֵּשֶׁב"
פרשת "וַיֵּשֶׁב" מספרת על סיפור יוסף ואחיו, כתונת הפסים שיוסף מקבל מאביו, ועל החלומות שיוסף חולם שהוא מולך ושולט על אחיו. יוסף מספר חלומות אלו לאחיו, וכל המצב הזה גורם למתח שלילי בין האחים להרגשת קנאה, שנאה ותחרות.
בתחילה האחים מתנכלים ליוסף ובפרט שהוא הביא את דיבתם רעה אל אביהם עד שלבסוף הם היו מוכנים אפילו להרוג אותו, ולשפוך את דמו. ובעצת האחים הוא נמכר לאורחת ישמעאלים כדי להורידו למצרים ושם הוא הפך להיות לעבד מושפל ומבוזה.עד כדי ישיבה בבית הסוהר.
כשאנו מתבוננים על המבנה הכללי של הפרשה, אנו מגלים מבנה לכאורה שאינו מובן, אינו הגיוני, הדורש הסבר מעמיק ומפורש.
בתחילת הפרשה כפי שאמרנו מסופר על הקשר בין יוסף לאחיו, מה מתרחש בביתו של יעקב אבינו ובעיקר בין האחים, והפרשה בתחילה מתארת עד המצב שאחי יוסף מכרו אותו לישמעאלים, בסוף הפרשה יש את המשך הסיפור, מה עשו הישמעאלים עם יוסף במצרים, שהוא נמכר לעבד לפוטיפר וכל הקורה אותו עד שהוא מגיע לבית הסוהר מקום שאסירי המלך אסורים שם.
והנה בין שני הקטעים הללו, בדיוק באמצע הפרשה, באמצע סיפור יוסף, נכנס לכאורה נושא שלא קשור כלל לנושא יוסף, והתורה מספרת את סיפור יהודה ותמר. קטע מנותק לחלוטין מסיפור יוסף ואחיו.
נשאלת השאלה המתבקשת מאליה, מדוע התורה בחרה להכניס את סיפור יהודה ותמר בתוך סיפור יוסף ואחיו, היה עדיף לכתוב את כל סיפור יוסף ואחיו כיחידה אחת, לספרו מתחילתו ועד סופו, ואחר כך לספר את סיפור יהודה ותמר כדבר המנותק מהחלק הראשון?? מדוע לשלב את סיפור יהודה ותמר בתוך סיפור יוסף ואחיו?
ניתן להסביר את הדבר במסר מוסרי ובלקח מעשי.
התורה רוצה להראות ולהמחיש, את ההבדל התהומי בהתנהגות אחי יוסף ליוסף לבין התנהגות תמר ליהודה. התנהגות מחפירה של אנשים רמי מעלה אנשים גדולים, לבין התנהגות נעלה ונאותה של אנשים פשוטים ועממיים.
אחי יוסף, השבטים הנבחרים, התנהגו ליוסף בצורה קלוקלת ביותר, בצורה בזויה מאוד, שנאו את יוסף אחיהם, בשרם ודמם, לא יכלו דברו לשלום, ובהמשך החריף המצב ביותר עד כדי שפיכות דמים, וכל זאת על שום מה? על דברים שוליים ביותר, שיוסף קיבל מאבא כתונת פסים שמחירה פעוט ביותר, על חלומות שיוסף חולם דברים שאין בהם ממש, ובכל זאת אותם האנשים הגדולים והחשובים מעדו, והיו מוכנים לעשות הכל. ואפילו לשלוח יד בנפש אחיהם.
וזאת מוסבר לאור דברי המשנה באבות "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (פרק ד', משנה כא'), פרוש דברי המשנה, שה"הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" הוא שאם לאדם חלילה יש בו ואפילו אחת מהמידות הגרועות הללו, ההתנהגות שלו אינה שפויה ואינה הגיונית, וזה שנאמר "מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם", אפילו יהיה האדם הגדול ביותר והנעלה ביותר, אם הוא חלילה נגוע באחת מהמידות הגרועות הללו של הקנאה או התאווה או הכבוד זה גורם לו להתנהגות לא נורמטיבית ולא הגיונית, ואפילו תמוה ביותר, וזה בדיוק מה שקרה אצל השבטים הקדושים והנעלים, לעומת זאת התורה במקביל מציגה את התנהגות תמר שלכאורה מדובר באישה פשוטה ולא מוכרת, המתנהגת בהתנהגות מוסרית מעל המצופה והמקובל ואפילו ההגיוני כלפי יהודה חמיה.
יהודה בפרשתנו מאשים את כלתו תמר, בדבר חמור ביותר, במעשה שלא יעשה, "תָּמָר…הָרָה לִזְנוּנִים", הדבר מתפרסם ברבים, וגולת הכותרת היא שיהודה חורץ את דינה ומבקש "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף ".
היינו מצפים שתמר תוכיח את צדקתה, תצא נגד יהודה בדברים קשים וחריפים, בפרט ובמיוחד שיש לה הוכחות ברורות לצדקת דבריה. ותעשה הכל להוכיח את חפותה, והנה תמר מתייחסת בשיא העדינות ליהודה, מדברת ברמזים, וחלילה לא לפגוע בזולת. ואומרת "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ אָנֹכִי הָרָה" וכותב רש"י במקום "לא רצתה להלבין פניו ולומר ליהודה, ממך אני מעוברת, אלא "לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ" אמרה, אם יודה מעצמו יודה, ואם לאו ישרפוני".
ועל כן אומרים חז"ל "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".
בסיפור שני דברים אלו יחד, אחד בתוך השני, סיפור תמר ויהודה בתוך סיפור יוסף ואחיו, אומרת לנו התורה, צאו ולימדו הבדל עצום ומהותי שבהתנהגות שניהם, מה ההבדל בהתנהגות השבטים לבין התנהגות תמר.
חיזוק לדברינו אלו נוכל למצוא בדברי דוד המלך בתהילים באומרו "צדיק כתמר יפרח", מדוע מדמה ומשווה דוד המלך את הצדיק לתמר? אם מבחינת גודל- יש פירות גדולים יותר! אם מבחינת יופי- יש פירות יפים יותר! אם מבחינת טעם- יש פירות טעימים יותר! וכו'. אז מדוע דווקא לתמר?
הסבר ראשון ניתן לומר, המילה 'תמר' הינה ראשי תיבות של תורת משה רבינו, ללמדנו שרק מי שהולך בדרך תורת משה עפ"י ההלכה הפסוקה בשולחן ערוך הוא נחשב לצדיק.
הסבר נוסף אפשר לומר, 'תמר' הכוונה היא לתמר שמסופר עליה בפרשתנו, אותה אישה אנונימית שהתנהגה באצילות נפש ואפילו לפנים משורת הדין, אומר דוד המלך מי שרוצה להיות צדיק עליו להתנהג כמו שהתנהגה תמר בפרשתנו.
בברכת שבת שלום ומבורך
וחג אורים שמח!