'בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵןגָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו. כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה…(מתוך התפילה)
מקשים העולם, מדוע בחנוכה ופורים אנו מטביעים את חותמו של הנס על קברניטי אותו הדור: 'בימי מתתיהו בן יוחנן' 'בימי מרדכי ואסתר', ואילו בשאר רגלים פסח סוכות ושבועות, אין אנו כורכין את נס יציאת מצרים עם מנהיגי אותו הדור ואין אומרים 'בימי משה ואהרון'. וכי במה נשתבחו מתתיהו בן יוחנן ומרדכי ואסתר, יותר ממשה רבינו רעיא מהימנא אשר הוליך את העם במסירות נפש עילאית ארבעים שנה מיום צאתו ממצרים ועד לכניסתו לארץ ישראל. וביותר יפלא, שאפילו בסיפור יציאת מצרים הערוך על ידי המגיד בהגדה של פסח, לא נזכר שמו של משה רבינו ע"ה, היתכן סיפור מושלם של יציאת מצרים בלא הזכרת הנהגתו המופתית של משה בכל צעד ושעל כפי שהיא מתועדת בתורתנו הק'.
ברם לכשנתבונן נראה, שאינו דומה נס חנוכה ופורים לנס יציאת מצרים. שכן נס חנוכה ופורים, יסודו בהתעוררות העם, ולא בא לעולם אלא לאחר 'אתערותא דלתתא'. כך היה בחנוכה, כאשר מתתיהו בן יוחנן ובניו הובילו את העם למלחמת קודש במסירות נפש עילאית של מעטים מול רבים וחלשים מול גיבורים לשמירת קודשי ישראל. וכך היה בפורים, כאשר מרדכי ואסתר כנסו את העם 'לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי שלושת ימים לילה ויום' (ועיין עוד להלן מאמר 'השלך על ה' יהבך'). ואכן כך היא הנהגתו של הקב"ה, שלא תתכן גאולה פרטית או כללית, בלא שקדם לה תחילה התעוררות האדם, וכמו שאמרו רז"ל 'אם אין אתערותא דלתתא אין אתערותא דלעילא', וכן הוא אומר 'פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם'. אולם יוצא מן הכלל, הוא נס יציאת מצרים, שלא קדם לו שום התעוררות מצד העם, וכמאמרם ז"ל שהיו ישראל שרויים במ"ט שערי טומאה ואילו היה הקב"ה ממתין להתעוררות העם, היו חלילה שוקעים בשער החמישים אשר אין ממנו תקומה. ושמעתי בשם האדמו"ר מקוצק זצ"ל אשר רמז זאת בכתוב 'ופסח ה' על הפתח', היינו שהקב"ה ברוב רחמיו פסח גם על הפתחו לי 'פתח' כפתחו של מחט שהוא תנאי יסודי לכל ישועה. ובאמת הרואה יראה, שגם אחרי כל האותות והמופתים ועשרת המכות, לא חל שום שינוי בליבם של ישראל. שהרי גם אחר מכת בכורות עדיין היו ישראל שטופים בעבודת כוכבים, וכמאמר הכתוב (שמות יב, כא) 'משכו וקחו לכם צאן', ופי' רש"י (שם פסוק ו): 'משכו ידיכם מעבודת כוכבים וקחו לכם צאן של מצוה' (ועיין להלן מאמר 'כוחה של מצוה' מה שכתבנו לבאר בענין זה).
ומעתה נבין, מדוע אנו כורכין את נס חנוכה ופורים במנהיגי אותו הדור, מה שאין כן בנס יציאת מצרים. שכן לפי המבואר, אי אפשר לנתק את עיצומו של הנס ממנהיגי הדור שהכשירו את העם להשראת הנס. ולולי דמסתפינא הייתי אומר, שזה עומק כוונת המגיד בהשמטת שמו של משה מסיפור ההגדה של פסח, כדי להורות על גודל השבח וההודיה להשי"ת אשר גאל את ישראל בלא כל 'אתערותא דלתתא'!
(אורות הפרשה – מקץ)