פרשת "וארא"
בפרשתנו אנו קוראים על שבע המכות הראשונות שהביא הקב"ה על המצריים, וכידוע שהיו עשר מכות במצרים, שאחריהן יצאו בני ישראל ביד רמה.
ללא ספק כל מכה מגלה את מציאות הקב"ה בעולם ואת השגחתו הפרטית והכללית בעולם.
מספרת הפרשה אחרי שמשה מבצע את המכה לפרעה ולמצרים, פרעה מבקש מהחרטומים שלו שגם הם יעשו את אותו הדבר, והם כן מצליחים לעשות. כך הוא במכת הדם וכך הוא במכת הצפרדעים. אך כאשר אנו קוראים על המכה השלישית מכת הכינים משה ואהרון עושים מכה זו למצרים, וכל ארץ מצרים מלאה כינים באדם ובבהמה כל עפר ארץ מצרים היה כינים. גם כאן פרעה מבקש מהחרטומים שלו לעשות כינים אך הם לא מצליחים וכך אומרת הפרשה "וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים בְּלָטֵיהֶם לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים, וְלֹא יָכֹלוּ, וַתְּהִי, הַכִּנָּם, בָּאָדָם, וּבַבְּהֵמָה" (ח', יד'). ואז כאן באה תגובת החרטומים לחוסר הצלחתם, "וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּם אֶל פַּרְעֹה, אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא" (ח', טו'). החרטומים אומרים בפה מלא שזה אצבע ה' ורק ה' יכול לעשות דבר שכזה והם כבני אדם כמה שהם "חַרְטֻמִּם" מוצלחים וטובים אין ביכולתם לעשות את מכת הכינים.
כאן יש לשאול שאלה פשוטה המתבקשת מאליה, מדוע החרטומים השתמשו במושג "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא"? מן הראוי היה להם לומר שזה כח ה' או לומר שזה יד ה', כפי שמצאנו במקומות אחרים, כגון: במכת הברד " כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי, וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר" (ט', טו') או כפי שמצאנו במכת הדבר פרק ט' פסוק ג' "הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה, בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה" וכו', אז מדוע כאן החרטומים משתמשים במושג "אֶצְבַּע אֱלֹקִים" ולא במושג אחר שהוא מצוי יותר בכתובים?? כח אלוקים או יד אלוקים??
כדי לענות על שאלה זו יש להקדים הקדמה קצרה לעניין, המשנה במסכת אבות פרק ה' משנה ו' אומרת "עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, … וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה". המשנה מונה את הדברים שברא הקב"ה ערב שבת בין השמשות והדבר הארון המוזכר במשנה הוא "וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה" מסבירים המפרשים מהי כוונת המשנה באומרה "צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה"? כדי להכין צבת חדשה חייב הנפח שתהיה לו את הצבת הראשונה שבעזרתה הוא מכין את הצבת השניה. שאוחזים בה את הברזל המלובן באש ומכים עליו בפטיש עד שהוא נעשה כלי או צבת, ומי עשה את הצבת הראשונה שאיתה יהיה ניתן להכין עוד צבת?? מהיכן נוצרה הצבת הראשונה?? אלא בודאי שהיא נעשתה בידי שמים, הקב"ה יצר את הצבת הראשונה, ואיתה ניתן עתה להכין עוד צבת ועוד צבת, וזו כוונת המשנה שצבת זו הראשונה נבראה בין השמשות.
עומקם של הדברים הוא, שכל דבר ראשוני בעולם נברא על ידי הקב"ה, ורק אחר כך האדם יצר דברים כדוגמת הדברים הראשונים שברא הקב"ה. ובלעדי זה שהקב"ה ברא את הדבר הראשוני אין לאדם אפשרות ליצור דבר חדש. כך שכל דבר ודבר שהאדם חושב שהוא יוצר או עושה, אם נבדוק לעומקם של דברים נגלה שתמיד הדבר הראשוני שממנו יצר האדם את הדבר החדש, נעשה על ידי הקב"ה. ואם הקב"ה לא היה בורא את הדבר הראשוני האדם לא היה יכול ליצור או לעשות דבר חדש. יתכן בהחלט לומר שזה מה שאמר שלמה המלך עה"ש בספר קהלת פרק א' פסוק ט' "וְאֵין כָּל חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", הווה אומר הקב"ה הוא זה שברא את הכל, את כל הדברים הראשוניים בששת ימי הבריאה, ומכאן והלך האדם יכול ליצור או לעשות רק בעזרתם של אותם דברים שהקב"ה ברא, ולכן "וְאֵין כָּל חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".
לאור הקדמה זו נוכל עתה להסביר מדוע החרטומים השתמשו דוקא בביטוי "אֶצְבַּע אֱלֹקִים" ולא אמרו ביטוי אחר כגון: כח ה' או יד ה' וכו', מכיוון שהמילה אצבע היא נוטריקון, ראשי תיבות של המילים אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה. רצו החרטומים להדגיש בדבריהם שני דברים, הראשון הוא, שאין הם יכולים לעשות את הכינים כמו שעשה משה בשליחותו של הקב"ה, ורק הקב"ה יכול לעשות דבר שכזה. והדבר השני רצו החרטומים לומר לפרעה, גם את הדברים האחרים שהם כן יכולים לעשות או שהם כבר עשו כגון: מכת הדם והצפרדעים, הם יכולים לעשות זאת רק בגלל שהקב"ה ברא ועשה את הראשונים בבריאה, ואם הקב"ה לא היה בורא את הדבר הם לא היו יכולים לעשות דבר, וזה הם רומזים במילה "אֶצְבַּע" הרומזת ל"אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה".
רואים אנו מהמכות שהקב"ה הביא על המצריים במצרים, לא רק שעם ישראל גילה וראה את ההשגחה הפרטית לגביו, שהם לא נפגעו מהמכות ולא ניזוקו מהם, אלא אפילו חרטומי מצרים אלו שנמצאו בשפל המדרגה מבחינה רוחנית. אלו שכביכול יכולים לעשות ולפעול, ומרגישים כוחי ועוצם ידי, גם הם מודים בהשגחת הקב"ה בעולמו וכן במציאות הקב"ה בעולם באומרם "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא" במכת הכינים.
על פי זה נוכל להסביר את תגובת פרעה לדברי החרטומים שאומרים לו "אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא", פרעה מגיב בהקשחת ליבו כדברי הפסוק "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם" (ח', טו'), לכאורה תגובה לא מובנת, אם החרטומים אמרו לפרעה שמכת הכינים היא "אֶצְבַּע אֱלֹקִים" הווה אומר שזה מעשה הקב"ה, הוא היה צריך להיכנע, ולהשפיל ליבו ולחזור בו מעמדתו. והנה כאן קורה בדיוק להיפך, פרעה מחזק ליבו הכיצד?! אלא יסוד הדברים הוא שפרעה רוצה להילחם חלילה במציאות ה' בעולם ובהשגחת ה' בעולמו, וזה שאומר פרעה למשה ואהרון "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ" (ה', ב').
פרעה יוצא נחרצות בתפיסת העולם שיש מציאות ה' בעולם והוא משגיח על הכלל ועל הפרט, ולכן כאשר החרטומים אומרים לו שמכת הכינים היא "אֶצְבַּע אֱלֹקִים", הם מחזקים בזה את התפיסה שאכן קיים ה' בעולם, והוא מפעיל אותו, היות ופרעה יוצא נגד תפיסה זו ונגד עמדה זו, הוא מחזק את ליבו ולא שומע בקול משה ואהרון שהם שליחי הקב"ה. כך פרעה ממשיך להתנהג עד שמגיעים למכת בכורות, וכאן הוא מודה שאכן הוא טעה מראש, ואכן קיים ה' במציאות, והוא מנהיג העולם, משגיח על הפרט ועל הכלל.
בברכת שבת שלום ומבורך.