שאלה: האם מותר לומר בזמירות שבת שם ה' בלא כינוי או שמא לא?
תשובה: כתב בספר לקט יושר (ח"א עמ' לו), ובליל שבת אמר רבי בעל ספר תרומת הדשן, פיוט כל מקדש שביעי ומה ידידות מנוחתך, ולפעמים פיוט מה יפית, לפעמים זמר אחר השייך לעניינו של יום, כגון מעוז צור ישועתי בחנוכה. ובשבת שחרית ברוך ה' יום יום וברוך אל עליון ויום זה מכובד, ולפעמים זמר אחר מעניינו של יום, כגון יום שבתון לפרשת נח. ובמוצ"ש אמר חדש ששוני ואגיל אלי חיש גואלי אלקים יסעדינו עכ"ל. והאחרונים האריכו מאד בשבח ומעלת הזמירות עיין פלא יועץ (מערכת שיר ומערכת אכילה).
ולכאורה מדבריו שמתאר את פיוטי השבת של בעל תרומת הדשן ובין השירים מזכיר את השיר 'ברוך אל עליון' ופיוט 'חדש ששוני' הרי ששר ללא כינוי אלא אמר את שם ה'.
ובספר חוות דעת (סי' קי בית הספק דיני ס"ס סק"כ) כתב, שכאשר מברך על דעת נדבה מותר לברך ולהודות אפילו בהזכרת שמו יתברך, כמו שמותר להתפלל שמונה עשרה בתורת נדבה, למרות שמזכיר שם ה'. אולם, אם אומר זאת בדרך חובה אסור אפילו בלא הזכרת שם ה'. ומטעם זה כתב לדון לכף זכות את הציבור שאומרים במעמדות ובבקשות ברוך אתה ה', שדווקא דרך חובה אסור. שהרי אנו רואים הרבה פיוטים וזמירות שנתייסדו ונתקנו בלשון ברכה והודאה בהזכרת שמו, ומה הפרש יש בין ברוך ה' לברוך אתה ה'. מבואר, שכאשר מזכיר שבח ה' לא בתורת חובה, אלא בתורת נדבה כזמירות שבת, מותר להזכיר שם ה' במפורש.
עוד יש להוכיח להתיר מדברי הגמרא בערכין (יא.) שכתבה, אמר רב יהודה אמר שמואל מנין לעיקר שירה מן התורה שנאמר (דברים יח, ז) "ושרת בשם ה' אלקיו" איזהו שירות שבשם, הוי אומר זה שירה. ופירש רש"י (ד"ה שבשם) שמזכירים בו שם שמים. וכן ביאר רבינו גרשום מאור הגולה, שירות שבשם, שמזכיר בה את השם, זה שירה, אזכרות שבמזמורים היינו שירה, שיש במזמורות אזכרות. מתבאר מכאן ששירת הלויים הייתה בדווקא בהזכרת השם, וכבר כתב רבי סעדיה גאון (בפירושו עה"ת) וז"ל, מאמרות רבים של שירים ותשבחות נאמרים בשבת כדרך שהיו הלויים בדוכניהם. וכן ביאר הרשב"ם בפירושו על הפסוק ביחזקאל (פרק מא פס' כב) 'זה השלחן אשר לפני ה", בזמן שביהמ"ק קיים אדם מתכפר ע"י קרבנות ושיר הלויים. עכשיו במקום קרבן מאכיל לעניים, ובמקום השיר מדבר בדברי תורה, ויש נוהגים לשורר פזמונים או מזמורים אחרים, ומנהג יפה הוא להיפטר מן העונש [והוא על פי הגמ' בחגיגה (כז.) בזמן שביהמ"ק קיים- מזבח מכפר על האדם. עכשיו – שולחנו של אדם מכפר עליו]. א"כ נמצא שישנה השוואה בין זמירות השבת לשירת הלויים, וכמו שבשירת הלויים אמרו שירה בהזכרת ה' אף בזמירות השבת שירה שבשם ה' היא השירה.
ובתשובת אבני ישפה ח"ג (או"ח סי' כג ענף ג) כתב, מסתבר שעדיף לומר את שם ה' ממש, כיון שזמירות שבת נתקנו ע"י גדולי עולם לאומרם דרך שבח והודאה והרי כתב המשנה ברורה (סי' רטו סקי"ט) שדרך שבח והודאה מותר להזכיר. וגם אם ירצה אדם להחמיר נראה שאינו נכון, שהזמירות מאבדות צורתן שנתקנו כאשר לא אומרים את שם ה' ממש. והרי זה דומה למי שיאמר סליחות או פיוטים בלי להזכיר שם ה' ממש, דודאי הפסיד מערך התפילה, והוא הדין לזמירות.
ברם אע"פ שהותר לזמר באמירת שם ה'. מכל מקום מתבארים כמה תנאים שהזהירו האחרונים הנ"ל. א. שיהיה באימה וביראה וללא קלות ראש. ב. שלא יקטע ע"י הניגון את שם ה' שישמע כשתי תיבות, כמבואר בנודע ביהודה קמא (חאו"ח סי' ב). ג. שיזהר מלהפסיק בדיבור באמצע המשפט שמוזכר בו שם ה' שלא יאבד ממשמעותו. ד. זהירות מלכפול בשירת הפסוקים, פסוק או תיבה פעמיים כאשר מוזכר בפסוק שם ה'.
סיכום: מותר להזכיר שם ה' בזמירות שבת בתנאי שיהיה בכובד ראש, ולא יקטע הניגון שם ה' שישמע כשתי מילים, ולא יפסיק באמצע הקטע שמוזכר שם ה' ויאבד הקטע את משמועתו, ולא יכפול הקטע. ולכן בפיוט המפורסם בליל הסדר "אחד מי יודע" שחוזרים "אחד אלקינו אלקינו" יש להימנע מהזכרת שם ה' בכפילות.
למאמר בהרחבה ראה בתשובתנו בשו"ת עולת מזבח חלק א (סימן ה).